האם מותר לקחת צדקה מיהודי שמרוויח את כספו מהימורים?

שלום וברכה, א. אסור להנות מהגזלן, ואסור ליטול ממנו צדקה. ב. האיסור להנות הוא דוקא מהממון הגזול עצמו, ולכן אם הפקיד את הכסף הגזול בבנק ולאחר מכן העביר מהבנק לאדם אחר, מותר לאותו אדם להנות מהכסף. ג. אם לא ידוע האם זה הממון הגזול- בגזלן מזדמן ניתן לתלות בממון מותר, אך מי שעיסוקו בגזלנות ואין לו עבודה אחרת אין לתלות בממון מותר. מ"מ יש מקום להקל כאשר הכסף ניתן לגבאי צדקה והוא מעביר לעניים שאז הם נהנים לאחר יאוש ושינוי רשות. ד. לדעת הרמ"א אין איסור גזל בהימורים, ולדעת השו"ע יש בזה אבק גזל. ה. אף לדעת השו"ע נראה שמותר להנות מממון שהרווח בהימורים, כיון שלמרות שחז"ל אסרו להמר מ"מ הממון מוגדר של המהמר, נמצא שכאשר המהמר נותן את כספו לאחרים הם לא נהנים מהממון של הבעלים הראשונים 'הנגזלים' אלא מכספו של המהמר. ה. אין לעסוק בהימורים, שכן מלבד האיסור שבדבר לדעת השו"ע זה דבר המכלה נפש וזמן וממון, ואף יש סכנה של התמכרות. ו. כשמקבלים צדקה ממהמר יש לשים לב שהמהמר לא סובר שהוא יכול להמשיך להמר ולתת צדקה ובכך לכפר על מעשיו. הרחבות: כדי לדון בקבלת צדקה ממהמר יש לדון בתחילה בקבלת צדקה מגזלן. שנינו במשנה (ב"ק קיג.) שאין ליטול צדקה מהגזל- אין פורטין לא מתיבת המוכסין ולא מכיס של גבאין ואין נוטלין מהם צדקה והשו"ע ביאר את האיסור בצורה רחבה יותר ופסק (חושן משפט הלכות גזילה סימן שסט סעיף ב)- אסור ליהנות בדבר הגזול, ואפילו לאחר יאוש, והוא שידע בודאי שדבר זה הוא הגזילה עצמה. דהיינו שאסור להנות דוקא מהחפץ הגזול בעצמו. ממילא אם הגזלן גזל ממון והפקיד אותו בבנק ואח"כ העביר מחשבונו ממון לצדקה, זה לא הממון הגזול עצמו ולכן מותר לקבלו, שהרי כאשר מפקיד ממון בבנק זה כהלואה (- שהרי זה עיסקא שהוא פלגא מלוה) וא"כ הוא לא נוטל את הממון עצמו הגזול. עוד יש לדון, מה הדין במקרה שלא ידוע האם זה החפץ הגזול? ממשיך השו"ע- ואם היה מיעוט שלו, אף על פי שרוב ממונו גזול, מותר ליהנות ממנו, עד שידע בודאי שדבר זה גזול בידו. אמנם האחרונים (סמ"ע שם, שו"ע הרב הלכות גזילה) מחלקים ואומרים שזה נכון בגזלן מזדמן, אך אדם שאין לו מלאכה מלבד גזלנות (-כגון רועי בהמה שמדי יום הולכים ורועים בשדות זרים) אין להנות מנכסיו ואין לתלות שממון זה אינו ממון גזול ולכן אין לקבל ממנו צדקה. אמנם שו"ע הרב כותב שיש המקילים לקבל ממנו צדקה, כיון שלא ידוע שזה ממון גזול ולכן יש להקל לומר שגבאי הצדקה לא מוגדר כנהנה מהגזל שהרי הוא רק צינור לעניים ומצוות לאו להנות נתנו, ולעניים מותר לקבל כי זה כבר לאחר יאוש ושינוי רשות. עד כאן דנו בגזלן, למדנו שאסור להנות מהממון הגזול עצמו, למדנו שבגזלן מזדמן אפשר לתלות שזה לא ממון גזול ואילו בגזלן קבוע א"א לתלות ויש לאסור להנות מכל ממונו, ולמדנו שיש מקום להקל לקבל צדקה במקרה כזה. עתה נברר בס"ד האם זה נכון גם לגבי כסף שהרוויח בהימורים, דהיינו שאם מהמר הרוויח ממון והביא את אותו הממון עצמו, האם מותר לקבל ממנו. שכן נפסק להלכה (חו"מ סימן ר"ז) שאסמכתא לא קונה, והיינו שאם אדם מתחייב לחבירו באופן שאינו רציני אזי ההתחייבות לא חלה וחבירו אינו רשאי להחזיק בממון זה. האם הימורים נכללים בכלל אסמכתא? מצינו בזה דיון בראשונים. הרמ"א (סימן ר"ז, סעיף יג) פוסק שאין בזה אסמכתא מכמה טעמים: א. הצדדים מתחייבים בלב שלם, כיון שיודעים שהדבר כלל לא תלוי בהם. ב. הצדדים מתרצים בלב שלם כי שני הצדדים חשופים להפסדים. אמנם הרמב"ם (גזילה ואבידה פרק ו, הלכה י) פסק שממון שהרוויח ממשחק בקוביא דינו כאבק גזל (עיין שיטת הסמ"ע בסימן לד, ובסימן ש"ע. אך למעשה נמצא שגם הוא סובר שזה אבק גזל רק שסובר שזו לא סיבה לפסול אותו לעדות). א"כ נמצא שלדעת הרמ"א ניתן לקבל צדקה ממשחק בקוביא. אך יש לדון לדעת הרמב"ם שזה אבק גזל, האם מותר להנות ולקבל צדקה מאבק גזל? כדי להכריע בזה יש לשאול מדוע אסור להנות מהגזלן- האם מצד שבזה מחזק ידי הגזלן, או שיתכן שחיזוק ידי הגזלן שייך רק בקניה ממנו אך הנאה מחפץ גזול אינה מחזקת את הגזלן והאיסור להנות הוא מצד שנהנה מממון שאינו שלו . וכך נראה מלשון השו"ע (שם) שבסעיף א' כותב שאסור לקנות מהגזלן משום מחזק ידי עוברי עבירה, ואח"כ בסעיף ב' כותב שאסור להנות מהגזלן ושם אינו מנמק את הנימוק הנ"ל. לצד הראשון לכאורה היינו צריכים לאסור להנות גם בגזל מדבריהם, שהרי חז"ל אסרו ליטול ממון זה. אך כיון שמוכח כצד השני, נראה שגזל מדבריהם הוא לא מוגדר ממון של הבעלים (-'הנגזלים') אלא של הגזלן ורק אסור לכתחילה לעשות כן, שהרי מצינו להלכה שבי"ד אינו מוציא את הממון מיד הגזלן (שו"ע סימן ש"ע, סעיף ז). ויותר מכך, מצינו מחלוקת בגזלן הבא לשוב בתשובה האם חוזר להיות כשר לעדות לפני שמשיב את מה שהרויח במשחק בקוביא. דעת הרמ"א (סימן ל"ד, סעיף לא) שצריך להשיב, וז"ל- ויש אומרים דגם כאן ובמשחקים בקוביא צריכים להחזיר המעות שהרויחו. אך הסמ"ע כותב שזה נכון דוקא לדעה שיש בזה גזל, אך כיון שקיי"ל שזה רק אבק גזל אין צריך להחזיר. והסכימו עמו התומים והנתיבות. נמצא שלדעת האחרונים א"צ להשיב, ויתכן לומר שאף הרמ"א שפסק שחייב להשיב היינו שחייב מעבר לשורת הדין כדי להוכיח שחזר בתשובה שלימה, שהרי מצינו שם (סוף סימן ל"ד) דברים שצריך לעשות מעבר לשורת הדין כדי להוכיח חזרה בתשובה. אך סוף סוף לדעת האחרונים אף כדי לחזור בתשובה לא צריך להשיב. ואמנם הרדב"ז (א, תק"ג) פסק שגזל מדבריהם למרות שלא יוצא בדיינים בכל זאת משמתים אותו עד שיחזיר. אך הוא עצמו מקשה, שבריבית דרבנן אין כלל חובת השבה ואף אם הלווה שילם וחזר ותפס מהמלווה מוציאים ממנו (שו"ע יו"ד קסא, ג) וכ"ש שלא משמתים את המלוה שיחזיר. ומחלק בין גזל מדבריהם שהגזלן לקח שלא מדעת הבעלים, ובין ריבית דרבנן שלקח מדעת הבעלים. ומסיק כך- לפיכך אמרו שלא יעשה כן לכתחלה אבל אם עבר ועשה העמידו אותו על דין תורה ולא יוציא מידם. ובגזלן דשקיל בע"כ דאידך החמירו עליו שמתא עד שיחזיר וכן בגניבה של דבריהם דשקיל שלא מדעת בעלים אבל במלוה ברבית דמדעתיה שקיל לא החמירו עליו ותו לא מידי. ולפי"ז נראה שגם משחק בקוביא שנטל מדעת הצד השני דינו כמלוה בריבית דרבנן שלא משמתים ואף תפיסה לא תועיל. ולכן נראה שהמשחק בקוביא למרות שעבר על איסור אבק גזל (לדעת הרמב"ם) בכל זאת הממון מוגדר שלו. ממילא אין איסור להנות מהממון הזה. שתי הערות חשובות לסיום: א. יש לומר באופן ברור שלא ראוי לעסוק בהימורים, מלבד שיש בזה איסור לדעת השו"ע, הם מכלים את הזמן ואת הממון, ואף כידוע ניתן להגיע להתמכרות להם. ב. יש לשים לב שהתורם לא חושב בטעות שהוא יכול להמשיך להמר ולתת צדקה ובכך לכפר על מעשיו (עיין רמב"ן דברים כג, יט).