שלום הרב ותודה מראש, למדתי היום את דין תליוהו וזבין בב"ב ודין זה נפסק גם בשו"ע סימן רה סעיף א ורציתי לשאול כמה שאלות בדין זה א. מהי הסברא לאמר שאגב אונסיה גמר ומקני הרי ברור שאדם מעדיף שלא ייפגעו בו ולכן מקנה נכסיו והרי יש פה פתחון פתח גדול לכל האנסים בעולם שיאנסו למכור להם קרקע גדולה בעד פרוטה ויצאו זכאים בדין?! ב. האם יש מקום לאמר שאולי יש חילוק בדין תליוהו וזבין בין אונס ממוני כגון "הוה ממטי ליה לדידיה ולחמריה לשחוור" לבין אונס שמגיע מחמת איום הריגה כגון אלו ששופכים דמים על עסקי נפשות?

שלום וברכה, א. עיקר הסברא היא אומדן דעת בני האדם שכאשר מקבל כסף תמורת הדבר אותו כפו אותו למכור הוא גומר בדעתו שהמכר חל. לגבי שאלתך מדוע חכמים לא ביטלו קניין זה, אכן במי שאיים על אשה שתסכים להתקדש לו חכ' ביטלו את הקדושין, ה"הוא עשה שלא כהוגן...". 1. נראה לי שבייחס לממון מי שלא מפחד שאיים על חברו למכור לו, לא ימנע מכך גם אם חכ' יבטלו את חלות הקניין. 2. יש לבעל החפץ אפשרות שמקח לא יחול אם ימסור מודעא קודם המכר. ב. הבית יוסף מביא שלפי רש"י יש חילוק בין איום בייסורים לאיום במוות. שכאשר יש חשש מוות גומר בדעתו אף בלא קבלת תשלום. אך הבית יוסף מקשה על כך. בברכה,