למה בחרו חכמינו לעשות זיכרון להרוגי ביתר (והנס שנעשה להם), דוקא בברכת המזון, מה שלא מצינו כדוגמתה בשום נס או אירוע אחר? אשמח לשמוע דעתכם בנושא

במענה לשאלתך. לענ"ד נראה שלאחר שניתנו הרוגי ביתר לקבורה ראו חז"ל צורך לקבוע שנסיון המרידה היה נכון מצד עצמו. ולשם כך הם רצו להשלים את הדמיון שבין ברכת המזון לבין תפילת שמונה עשרה. בתפילת שמונה עשרה אנו מזכירים בברכה מיוחדת את בנין ירושלים וכוללים בברכה זו גם את מלכות דויד. כאמור: "וְלִירוּשָׁלַיִם עִירְךָ בְּרַחֲמִים תָּשׁוּב. וְתִשְׁכֹּן בְּתוֹכָהּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ. וּבְנֵה אוֹתָהּ בְּקָרוֹב בְּיָמֵינוּ בִּנְיַן עוֹלָם. וְכִסֵּא דָוִד מְהֵרָה לְתוֹכָהּ תָּכִין". אולם אף על פי כן מייד בסמוך אנו מוסיפים ומתפללים: "אֶת צֶמַח דָּוִד עַבְדְּךָ מְהֵרָה תַצְמִיחַ. וְקַרְנוֹ תָּרוּם בִּישׁוּעָתֶךָ. כִּי לִישׁוּעָתְךָ קִוִּינוּ כָּל הַיּוֹם". ולענ"ד זו ברכה מיוחדת שנועדה להפנים בקרבנו את ההבנה שהגאולה העתידית של 'כסא' דוד' שהתפללנו עליה בברכה הקודמת לא תופיע מייד בצורתה השלימה אלא בצורת 'צמח' שאינו גמור. כמו שהיה בתחילה במלכות בר כוכבא, שהיתה מלכות שאינה שלימה, ומצד עצמה היא היתה צעד נכון ובבחינת 'צמח דוד'. אלא שכפי שהכריע הרמב"ם העוונות הם אלו שגרמו שהיא לא הצליחה. אך מצד עצמה היא היתה נכונה. ברכת המזון היא סוג של תפילה, ולאחר שניתנו הרוגי ביתר לקבורה ראו חז"ל לנכון, שסמוך לברכה על בנין ירושלים ועל כסא (מלכות) דויד, כאמור שם: "רַחֶם נָא ... וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירֶךָ. וְעַל צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ. וְעַל מַלְכוּת בֵּית דָּוִד מְשִׁיחֶךָ..." יוסיפו תפילה על הופעה מקדימה של מלכות שאינה שלימה שהיא בבחינת 'צמח דוד', והיא הברכה על 'מלכות בר כוכבא' ("הרוגי ביתר"), שמצד עצמה היא היתה התחלה טובה של 'צמח' דוד'. אלא שגרמו העוונות והיא לא הצליחה. וחז"ל רצו לקבוע להלכה שצריך להמשיך ולהתפלל להופעת מלכות שכזו, ולכן קבעו את ברכת 'הטוב והמטיב' סמוך לברכה הקודמת. בכבוד רב, מרדכי הוכמן