האם לקהילות אשכנז מותר לאכול בחג הפסח מצות רכות (בהכשר מהודר, כמובן)? ומהו הדין לגבי אכילת מצה רכה ותבשילי קטניות שבושלו במהלך החג באסרו חג פסח שחל בשבת?

שלום וברכה. מנהג בני אשכנז לאכול את המצות הדקות, ולכן אין לאשכנזי לשנות את המנהג. עם זאת כיון שגם לבני אשכנז המצה הרכה כשרה מעיקר הדין, לכן כשיש צורך גדול בדבר, יש לעשות שאלת חכם. מקורות: ידועה שיטת בית הלל (בגמ' פסחים לו:-לז.), שמותר לאפות פת עבה בפסח, ושאלה הגמ', כמה זה פת עבה, וענה רב הונא, טפח, שכן מצינו בלחם הפנים שבבית המקדש שאסור לאפותו חמץ, והרי עוביו היה טפח. וביאר רש"י (שם ד"ה שכן מצינו), שדורשים זאת במסכת סוכה (ה.), מהשם "לחם הפנים", שפנים של אדם אינם חפותים מטפח. לפי זה פשוט שאפילו שיעור טפח הוא שיעור הראוי למצה בפסח, אמנם בהמשך הגמ' שם הקשה רב יוסף, שאין ללמוד מלחם הפנים לעשות מצה בשיעור טפח, כיון שבני אדם אינם זריזים כמו הכהנים בבית המקדש, וגם חום התנור בשם היה רב וכו', ולכן הגמרא חזרה בה, ואין להתיר עשיית מצה בשיעור טפח. וכן פסק מרן השו"ע (סי' ת"ס סע' ה'): "אין עושין פת עבה טפח", וזה מוסכם. אם כן, לא נתבאר בגמרא עד איזה עובי מותר לאפות מצה בפסח, ואכן נחלקו בכך הראשונים, יש ראשונים שמתירים לעשות מצה לכתחילה בפחות מטפח (מאירי, וראה על כך בבאה"ט סק"ט), ויש ראשונים (ריטב"א בסוגיין בשם הרא"ה, אור זרוע ב' רנ"ו) שסוברים, שיש לעשות את המצות, רקיקים דקים ככל שניתן, וכן פסק רבנו הרמ"א (סי' ת"ס סע' ד'), וז"ל: "ויש לעשות המצות רקיקין ולא פת עבה כשאר לחם, כי אין הרקיקין ממהרים להחמיץ". וכתב המ"ב (שם ס"ק ט"ז) לבאר, שאף שמבואר בדברי המחבר (שם סע' ה'), שמותר לעשות מצה פחות מטפח, "מכל מקום נכון יותר לכתחלה לעשות רקיקין דקין". מקורו בשו"ע הרב (סי' תס סע' י'), וז"ל: "פחות מטפח אפילו משהו מותר לעשות לכתחלה מעיקר הדין, לפי שחום התנור שולט בתוך עוביו כשאין בו טפח, ומכל מקום טוב לעשות המצות רקיקין דקין שאין ממהרין להחמיץ כל כך כמו העבות כשעדיין הן חוץ לתנור". ובסוף דבריו התייחס הגר"ז למקרה שכבר עשה מצות עבות, וז"ל: "ואם עבר ועשה מצות עבות טפח או יותר מותרות באכילה, ומכל מקום יש לעיין בתוך עוביה אם נאפית יפה ולא נתחמצה שם, ואף על פי כן טוב שלא ליקח אותה למצות מצוה". נראה מסוף דבריו, שאף שמעיקר הדין מותר מצה פחותה מטפח, מכל מקום הסתייג מכך למעשה, ובפרט למצות מצוה. והנה לגבי המנהגים החלוקים כיום, כבר כתב כף החיים (שם סקמ"ד), וז"ל: "ועכשיו מנהג ק"ק אשכנזים פה עיה"ק ירושת"ו לעשות מצת מצוה וכן במצות שעושין לטוחנן רקיקין ממש כמ"ש מור"ם ז"ל וכן יש קצת מן הספרדים שעושין ג"כ מצת מצוה רקיקין ממש, וכל הנזהר לעשות יותר דקין ולא עבים ה"ז משובח". היום נראה שיותר מקובל שמנהג בני ספרד לעשות מצות רכות, ואילו בני אשכנז דקות. מעניין שבחתימת דבריו, הוסיף, שמנהג כל העדות, לעשות את המצות שאוכלים בתוך הפסח לאחר ליל הסדר, רקיקין דקין, וז"ל: "ובשאר מצות כ"ע נוהגין עתה לעשות אותן רקיקין דקין משום דהמנהג עתה לאפות הכל קודם פסח ולהצניעם לכל הפסח ואם לא יהיו רקיקין דקים קשה לאכול". ובימנו שניתן לשמר את המצות הרכות במקפיא, אין בעיה לעשות מצות רכות לפני פסח. ויש להעיר שלכאורה, על גוף דברי הרמ"א, יש להתווכח, שדבריו לכאורה מוסברים על ריש דברי המחבר, שאין לעשות ציורים וחותמות על המצות, ורק אם עושה חורים במסרק כדי שלא יתפח מותר. ועל זה כתב הרמ"א שכדי להמנע מכל חימוץ, יש לעשות מצות דקות כרקיקין. וראה ביה"ל (שם ד"ה ויש לעשות), שכתב שכך נכון לפרש בדבריו, אולם בסוף דבריו ציין שמלשון מהרי"ו המובא בדרכ"מ, לא משמע כן. וכן נראה באחרונים. מכל מקום, אף שמן הדין מותר לעשות את המצות עבות עד טפח, מכל מקום כבר נשתרש בקרב בני אשכנז לעשות מצות דקות, ואין להקל אם לא לצורך, וכן כתב מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל (הליכות שלמה עמ' רפ"א הערה פ), וז"ל: "והמנהג בין האשכנזים לעשותה דקה ככל האפשר, ואין לאשכנזי להקל לאכול ממצה העבה יותר מהרגיל", וכן כתב תלמידו המובהק הגר"א נבנצל שליט"א בשמו (ביצחק יקרא ס"ק י"ז), שאין לאשכנזי לאכול מצות אחרות. בברכת פסח כשר מאיר ושמח,