מה הדין לגבי אכילת מצה רכה ותבשילי קטניות שבושלו במהלך החג באסרו חג פסח שחל בשבת?

שלום רב. הדבר מותר לכתחילה. מקורות: הטעם לחומרת קטניות, אינו מחשש חימוץ, שהרי אין הלכה כרבי יוחנן בן נורי (פסחים לה.), אלא שחששו שיתערבו עם דגן, ועוד חששו שיבואו עמי הארץ לטעות שגם אפיה ובישול של מיני דגן מותר, וטעם נוסף, שלעיתים מיני דגן לוקים בגידולם ודומים לקטניות (מ"ב תנ"ג סק"ו ובה"ל שם). וכיון שמדובר על חומרה, הוסיף הרמ"א כמה אופנים להקל: "מיהו פשוט דאין אוסרים בדיעבד אם נפלו תוך התבשיל. וכן מותר להדליק בשמנים הנעשים מהם, ואינן אוסרים אם נפלו לתוך התבשיל. וכן מותר להשהות מיני קטניות בבית (ת"ה סי' קי"ג)". וכתב המ"ב (שם סק"ח וסק"ט), שמדובר שיש רוב כנגד הקטניות, אחרת אינו נחשב שאוכל תבשיל מעורב עם קטנית, אלא שאוכל קטנית בעצמה. והוסיף, שאת הגרגירים של הקטנית שניכרים לעין, יש להוציא ולזרוק, אבל אם נימוחו די ברוב כאמור. לפי זה מבואר בפוסקים, שאם בישלו מאכל של פסח בכלי שבישלו בו קטניות, אפילו אם הכלי בן יומו, התבשיל מותר, כיון שמן הסתם יש רוב בתבשיל כנגד הטעם הבלוע, אולם לכתחילה אין להשתמש בכלי עד שיעברו כ"ד שעות מעת לעת, שהרי כבר נפגם טעם הקטנית, ובזה לא מצאנו מי שאוסר (כה"ח אות כ"ז, קובץ תשובות ח"ג סי' פ"א ו'). עוד כתב המ"ב (שם סק"ז) להתיר בשעת הדחק אכילת קטניות, לאדם שאין לו מה לאכול, ועדיף שיאכלו שאר קטניות מאשר אורז ודוחן, כיון שהם דומים יותר לחמשת מיני דגן, ובהם גזירת קטניות שייכת יותר. כמו כן שפשוט שיש להקל לחולה אפילו שאין בו חשש סכנה (עיין במ"ב שם). גם לגבי מצה דקה שנהגו בה בני אשכנז, זוהי הרי חומרא כיון שמעיקר הדין, כתבו פוסקי אשכנז, שניתן לעשות מצה עד גודל טפח, כמבואר בדברי השו"ע (סי' ת"ס סע' ה'), שו"ע הרב (שם סע' י'), ובמ"ב שם (סקט"ז). ולפי האמור, ודאי שיש להקל לאכול תבשיל של קטניות שנעשה בפסח, מיד אחרי פסח, והוא הדין לגבי מצה רכה. שהרי אלו חומרות שנהגו בהן בקהילות בני אשכנז, אך ודאי שאין להחשיב את בני ספרד כאוכלי חמץ. בברכת פסח כשר מאיר ושמח,