- הלכה
- לא ילבש
- שבת ומועדים
- חפצים שונים
שאלה
שלום לכבוד הרב
א. האם מותר לגבר להוריד שיערות מתחת העיניים באזור עצם הלחי עם פינצטה או שעווה גם מצד לא ילבש וגם מצד שאולי זה עקירת השערה משורשה?
ב. והאם מותר להוריד לגבר בעזרת פינצטה שיערות על האף ובין הגבות?
ג.האם יש בעיה לפתוח או לסגור בשבת את המרקיזה במרפסת?
תודה רבה
תשובה
שלום וברכה,
א-ב. אין בעיה של עקירת שיער בגוף. לעניין איסור 'לא ילבש' הכל תלוי בדרך העולם. מה שאין דרך הגברים לעשות - אסור משום 'לא ילבש'. מה שדרך הגברים לעשות - מותר לכתחילה.
באופן כללי ניתן לומר ששערות קטנות אסור משום שאין דרך גברים להקפיד בזה, ואילו שערות גדולות קצת באופן שדרך אנשים להקפיד מותר. במקום שלא ברור לגמרי אם מנהג הגברים לעשות כן ניתן להקל במקרה שהאדם מתבייש או מצטער מכך.
ג. מותר לפתוח את הגגון (המרקיזה) בשבת. הטעם הוא מכיוון שהגגון מחובר בצירים והוא עשוי להיפתח ולהיסגר אנו אומרים שהאוהל קיים בכל מצב, ופתיחתו וסגירתו אינה נחשבת כעשיית אהל (ראה שש"כ כד, טו).
אולם יש מחמירים בדבר ולדעתם אף על פי שהגגון מחובר בצירים ועשוי להיפתח ולהיסגר, אסור לפתוח אותו בשבת, מכיוון שכל שכוונתו להאהיל - הדבר אסור. לדעתם יש לפתוח לפני שבת את הגגון לפחות 8 ס"מ (טפח), ואז ניתן להמשיך ולפתוח את הגגון מפני שמותר להוסיף תוספת של אהל עראי על אהל שכבר קיים.
למעשה נכון לפתוח טפח מערב שבת 8 ס"מ, אבל גם אם לא עשו כן ניתן לפתוח בשבת (ראה חזון עובדיה ח"ה עמ' שב).
יש לציין שכמו הדין של מרקיזה כך הדין בגגון של עגלת ילדים שמותר לפתוח בשבת, אולם טוב להחמיר ולפתוח טפח מבעוד יום.
מקורות והרחבה:
א-ב. כתב השולחן ערוך (יו"ד קפב, א): "המעביר שער בית השחי ובית הערוה אפילו במספרים כעין תער היו מכין אותו מכת מרדות בד"א במקום שאין מעבירין אותו אלא נשים כדי שלא יתקן עצמו תיקון נשים אבל במקום שמעבירין אותו גם האנשים אם העביר אין מכין אותו.
הוסיף הרמ"א: "ואפילו לכתחילה שרי (ר"ן פ"ב דעבודת כוכבים) רק החברים נמנעים בכ"מ (שם ובב"י בשם נ"י) (ועיין לעיל סימן קנ"ו)".
עוד כתב השולחן ערוך: "ומותר להעביר שער (שאר) אברים במספרים בכל מקום".
הרי שאם דרך הגברים לעשות כן מותר לכתחילה ואם אין דרך הגברים לעשות כן מכים אותו מכת מרדות. הטעם שמכים אותו מכת מרדות ביאר הש"ך (ס"ק א): "משום לא ילבש גבר שמלת אשה שדרשו חז"ל דלאו דוקא שמלת אשה אלא הוא הדין שאר תיקוני אשה לנוי וליופי".
מצינו בפוסקים שדנו על הורדת שיער הגבות של גבר. בספר נשמת אברהם (יו"ד קפב עמ' קמ) כתב: "וכן שמעתי מהגרש"ז אויערבך זצ"ל לגבי בחור שצמחו לו שערות בין שתי גבות עיניו שזה נקרא מום ומותר לו להסירם."
ובשו"ת אבני ישפה (ח"ד סי' צא) נשאל אם מותר לבחור שגדלו אצלו שערות ארוכות בגבות עיניו ובידיו, ורוצה לקצר אותם משום שמתבייש מחמת ריבוי השערות. תמצית תשובותו היא: לדעת הרמב"ם אין איסור העברת שיער אלא בבית השחי ובבית הערווה ולא בשאר אברים. לדעת המרדכי מותר רק במקום צער, ואם אין צער אסור משום איסור 'לא ילבש'. היסוד להקל במקום צער ובושה באיסור 'לא ילבש' ניתן ללמוד מהגמרא בנזיר "והא קא גדיל", וכמו שפירשו תוספות שם: "והואיל וסופו ליגדל ולצער אותו אף כשיגלחנו אין זה קרוי תיקון ונוי שאינו מגלח אלא לינצל מצערא". מכיוון שהשולחן ערוך (יו"ד קפב, א) פסק כדעת הרמב"ם ולא הביא כלל חולקים נראה שאינו חושש כלל לשיטת המרדכי. עוד ביאר שם בתשובה שיותר קל להקל בגבר שמקצר את השערות יותר מאשר מי שתולש אותם משום שתלישה היא דרך נשים. וסיים האבני ישפה: "ולכן לדינא נראה במקום שיש לאדם בושה ברבוי שערות של גבות העיניים או הידים מותר לו להסתפר שם והיינו לקצר השערות, ואין בזה לא ילבש".
נציין שמה שכתב האבני ישפה ללמוד מדברי התוספות בנזיר להקל באיסור לא ילבש במקרה של צער, כעין זה למד הגרי"ש אלישיב מהרשב"א בנזיר שכתב כעין דברי התוספות, והובאו דבריו בנשמת אברהם (יו"ד קפב עמ' קמ).
ג. כתב הרמ"א (סימן תרכו סעיף ג): "וכן מותר לעשות הסוכה תחת הגגות העשויות לפתוח ולסגור, ומותר לסגרן מפני הגשמים ולחזור ולפתחן (מהרי"ל); ואפילו ביום טוב שרי לסגרן ולפתחן (אגודה דיומא ומהרי"ו) אם יש להם צירים (ד"ע) שסוגר ופותח בהן, ואין בזה לא משום סתירה ובנין אהל בי"ט". ביאר המשנה ברורה (ס"ק כ) שהטעם שמותר הוא מפני שהוא כפתח.
ובשולחן ערוך (שטו, ה) כתב: "כסא העשוי פרקים וכשרוצים לישב עליו פותחין אותו והעור נפתח וכשמסירים אותו סוגרים אותו והעור נכפל מותר לפתחו לכתחלה". והטעם כתב המשנה ברורה משום שהוא עשוי ועומד מבעוד יום אלא שפושטו ומיישבו כדי לישב עליו.
כמו כן המגן אברהם התיר (ס"ק ח) להקים חופה בשבת. וכן כתב המ"ב (ס"ק כז). הטעם ביארו כמה אחרונים (ראה פסקי תשובות שטו, יג הע' 135) משום שכל חלקי האוהל מחוברים ומוכנים, ואינו אלא פושט ומקפל וכדברי הרמ"א הנ"ל).
על פי זה כתב השמירת שבת כהלכתה (כג, טו): "שמשת גינה שתקועה בקרקע מבעוד יום או סככה (מרקיזה) שמעל מרפסת או מעל חלון ראוה וכדומה, מותר לפותחן ולקפלן". וכן כתבו הגר"א נבנצל (ביצחק יקרא על סי' שטו, ס"ק יב), המנוחת אהבה (ח"ג, כג, טו), ארחות שבת (ט, ד). אחרונים אלו הקלו גם לפתוח גגון של עגלת ילדים מאותו הטעם. ראה חזון איש (נב, ס"ק ו) ושש"כ (כד, יג) מנוחת אהבה (שם) ארחות שבת (ט, ה).
אולם יש פוסקים הסוברים שאין היתר לעשות אוהל בשבת אף כאשר הוא מחובר בצירים אם כוונתו לפתוח את הגג לשם אהל. לדעתם התירו חכמים לפתוח כסא טרסקל בשבת משום שאין המושב עשוי להגן ולהאהיל על מה שמתחת (ראה חזון עובדיה שם). כמו כן לדעתם אין להביא ראיה מדברי הרמ"א (סימן תרכה, ג) משום שבנידון של הרמ"א מדובר שאין חלל טפח (ראה אור לציון ח"ב, כח, הערה א). כמו כן נאמרו הסברים אחרים לדינו של הרמ"א בסימן תרכו ראה בנודע ביהודה (תנינא או"ח, ל), מנחת יצחק (ח"י, סי' כו). לדעתם הטעם שהתיר המגן אברהם להקים חופה הוא משום שהחופה אינה עשויה לצל אלא לכבוד (ראה פסקי תשובות שטו, יג הע' 137 שהביא כמה אחרונים שביארו כך את המג"א). וכן החמירו בדבר קצות השולחן (סי' קכ בדי השולחן דף יא, רע"א), אגרות משה (או"ח, ח"ד סי' קה, סוף אות ג), שבט הלוי (ח"ג, נד). בדבריהם מבואר שהחמירו אף בגגון של עגלת ילדים.
כמובן שאם הגגון היה פתוח מערב שבת טפח (בערך 8 ס"מ) ניתן לפותחו בשבת לכל הדעות שמותר להוסיף על אוהל עראי בשבת.
כל טוב