בהמשך לדברי הרב התעוררו כמה שאלות: א. במש"כ הרב שנפרד ומעורב זה יחסי, ברצוני לדעת מה עיקר הדין בזה. ובמש"כ שמה שנחשב בגור מעורב בחברון נחשב נפרד, הרי פשיטא שמדובר בחומרות. ב. במש"כ הרב שאין הבדל בין עזרת נשים בביכ"נ לבין שיחה באולם אחד עם בנות. לכאורה יש הבדל, שהרי בביהכ"נ אי אפשר להסתכל על הנשים בניגוד להרצאה מעורבת. ג. וכי בגלל שאדם הוא יצור חברתי נתיר לו לעבור על הלכות? ד. במש"כ הרב שאנו בוחרים בדרך הממוצעת. באוצר הפוסקים הביא בשם האפי זוטרי (נדמה לי) על לשון השו"ע "יתרחק אדם מהנשים מאד מאד", שכמו שבמשנה באבות כתוב "מאד מאד הוי שפל רוח" ואנו אומרים שאע"פ שבשאר דברים צריך ללכת בדרך האמצעית, בגאוה הולכים עד לקצה האחרון, ככה בהרחקה מנשים צריך ללכת עד לקצה האחרון.

שלום וברכה: א. עיקר הדין משתנה מנושא לנושא. יש דינים בנושא לשחוק וקלות ראש שאסור. ויש בנוגע לשיחה שאין להרבות ועוד פרטים רבים. ב. התכוונתי שצריך להתחנך לכך שלא יהיה הבדל. הרי גם בבית כנסת שיש עזרת נשים הרי יש את הכניסה לעזרת נשים ששם ניתן לראות את הנשים. בישיבה באולם אחד אם אתה יושב כשהישיבה לא בצורה שאישה יושבת מולך אזי אין בכך כלל בעיה. אולם אם הישיבה בעיגול אזי יש הבדל וכאן אין איסור מעיקר הדין אולם אם זה מביא אותך להסתכל על הבנות בכדי להנות מהם שהרי אתה יושב זמן רב אזי יש להמנע מכך ויש לשבת בצורה שמול עינך יהיה המרצה ולא הבנות. אתה יכול לההחליט כל הזמן להסתכל רק במצרה. ג. אין היתר לעבור על הלכות . אולם ההלכות לא מחייבות אותנו להיות יצוריים לא חברתיים. לכן במקום ישוב שהחברה פועלת בצורה מעורבת יש מקום להיכנס להיתרים בכדי שיוכל האדם להישאר יצור חברתי אולם הכל בגדרי הלכה. יש מה שנקרא "שעת הדחק". ד. כמו שלגבי שפל רוח זה ענין של מידות וגם שם אנו נאמר שאם אדם כדי להיות שפל רוח ילך עם בגדים בלויים אנו נאמר לו שאין זו הכוונה. "עד קצה האחרון" הכוונה עד שיעור שהאדם לא יבוא לכלל גאווה. אי אפשר לפרש זאת כפשוטו ממש. ובכל אופן גם אם זאת כוונתו לא מצאנו מישהו שנוהג "עד קצה האחרון". כך גם בענין העריות לגבי דברים מסויימים שהינם הנהגות קיצוניות אנו נאמר שאין זו הכוונה. לדעתי כוונת האפי זוטא שאם בכל המידות אנו אומרים שלא צריך לנטות כלל מהדרך האמצעית כאן לגבי עריות שאדם מחפש היתרים אנו נאמר שיש לנטות קצת לכיוון החומרה. אולם הכל צריך להיות במידה הנכונה. לשם כך צריך שימוש תלמידי חכמים. היה ברוך והמשך בדרכך הטהורה.