אני מעתיק קטע מויקיפדיה בערך קריעת ים סוף: "חלוקת הפסוקים לשני מקורות, או לשתי בחינות, מספקת הסברים למספר שאלות שעולות לאור כפילויות וסתירות שמופיעות בטקסט, לדוגמה: האם פרעה התחרט על שילוח בני ישראל בגלל השפעה אלוהית (פסוק ד׳) או בגלל שנאמר לו שהם ברחו (פסוק ה׳)? האם בני ישראל צוו לנסוע (פסוק ט״ו) או לעמוד במקום (פסוקים י״ג-י״ד)? האם הים נחצה לשניים (פסוקים כ״א-כ״ב) או רק התייבש (אמצע פסוק כ״א)? האם המצרים טבעו לחלוטין במעמקי הים (פסוק כ״ח) או שגופותיהם צפו על שפת הים (פסוק ל׳)? ועוד" מעיון בפסוקים ביני לבין עצמי בהחלט קיימות סתירות אלו. כמו שאני מבין, שיטת התעודות היא ההסבר החילוני לעניין, שפרק זה הוא שילוב של שני תקופות שונות, וההסבר הדתי הוא שיטת הבחינות. 1. אשמח לשמוע עוד הסברים דתיים מלבד שיטת הבחינות 2.אם אפשר להסביר בהרחבה מהי שיטת הבחינות באופן כללי ואיך היא מתבטאת בנושא הזה בקצרה 3.איך להתייחס בכלליות לביקורת המקרא?

שלום לך, אכן בסיפור על קריעת ים סוף (שמות פרק יד) ישנן כמה נקודות הנראות בקריאה ראשונה כאי התאמות או ככפיליות שיש בסיפור. מה שגרם לאנשי ביקורת המקרא לקפוץ על הסיפור הזה כמוצאי שלל רב, ולנסות להוכיח דרכו את שיטתם, תוך הסבר שהסיפור מורכב מכמה מקורות שונים. צריך להודות שהשאלה אכן מטרידה, וכבר נדונה על ידי פרשננו, (שהציעו הסברים שונים לקשיים שבסיפור). אבל הפתרון המוצע על ידי אנשי הביקורת גורם, להבנתי, להחמצה של המסר של הסיפור כולו [=כמו שקורה גם במקומות אחרים בהם הם מנסים לקרוע את התורה למקורות שונים]. מיותר להזכיר שהנחות היסוד של ביקורת נדחים על ידינו, מה שמחייב אותנו להציע אחר הסבר לסיפור. שיטת הבחינות של הרב ברויאר מניחה שהשאלות שהעלו אנשי ביקורת המקרא הם נכונות, אבל התשובת שהם הציעו, אינן נכונות. לפי שיטה זו, התורה אינה מורכבת מכמה מקורות, אלא מציגה את המסר שלה בצורה של בחינות שונות, שיש לאזן ביניהן. התורה מציגה את סיפור קריעת ים סוף מנקודות מבט שונות, מה שנראה בקריאה ראשונה כסתירות, ובקריאה שנייה כהדגשה של מסרים עמוקים, הבאים מכיוונים שונים, שצריכים להשתלב אחד בשני. כפי שהסביר הרב ברויאר עצמו במאמרו על נושא זה (בספרו: פרקי מועדות, ירושלים תשמ"ו, כרך א', עמ' 241-233). הצעתו של הרב ברויאר לא התקבלה על ידי רבים, שניסו לפתור את הבעיה הצורה אחרת. בניהם אוכל להפנות למאמרו החשוב של הרב אלחנן סמט, "סיפור בקיעת הים - המטרות המוצהרות והמטרה הנסתרת". בספרו: עיונים בפרשת השבוע, סידרה א', עמ' 192 - 205. וכן למאמרו החשוב של יואב ברזילי, "וימרו על ים בים סוף - התכנית שלא התממש", על דרך אבות - קובץ מאמרים בנושאי תורה וחינוך שיצאו לכבוד שלושים שנה למכללת יעקב הרצוג, הוצאת תבונות, עמ' 285 - 296. במאמרים אלה מוסבר הפער שבין החלקי שבסיפור, כניסיון לבנות קומה חדשה בנפשו של העם היוצא ממצרים. כדאי לעיין במאמרים עצמם, ובדרך שהציעו לקרוא את הסיפור. כל המאמרים שהוזכרו בתשובה נמצאים ברשת וניתן לאתרם בקלות. קריאה נעימה. בברכה אוריאל טויטו