שאל את הרב

  • משפחה, ציבור וחברה
  • הציונות הדתית

טענות "ויואל משה" כנגד הציונות

undefined

הרב שמואל אריאל

כ"ג תשרי תשפ"ג
שאלה
האם הרב יכול בבקשה להראות בקצרה את טענות ויואל משה וכנגדן את התשובה הציונית-דתית?
תשובה
שלום וברכה! לא ניתן במסגרת זו להציג התייחסות כוללת לכל טענותיו של הספר "ויואל משה", אך אתייחס בקצרה לעניין אחד שהוא מרכזי מאד בספרו, והוא "שלש השבועות". בגמרא (כתובות ק"י ב – קי"א א) ובמדרשים מופיע שהקב"ה השביע את עם ישראל שבזמן הגלות לא יעשו פעולות כדי לקרב את הגאולה, כגון לדחוק את הקץ, למרוד באומות ו"לעלות כחומה" (לעלות לארץ ישראל בעלייה המונית ובכח). על פי זה טוען האדמו"ר מסאטמר, שהקמת מדינה יהודית ואפילו ארגון עלייה יהודית לארץ אסורות עד ביאת המשיח. לעניין זה ניתנו תשובות רבות על ידי רבנים מן הציונות הדתית, ואביא כאן שתי תשובות שהן המרכזיות לענ"ד: א. בפסוקים שעליהם מתבסס עניין השבועות נאמר "הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם... אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ". דהיינו שאין מדובר באיסור נצחי, שלעולם אסור לעם ישראל לפעול לקירוב הגאולה, אלא באיסור זמני, שאין לנסות לקרב את הגאולה עד שיגיע הזמן הראוי לכך, אבל כאשר יגיע הזמן הראוי אין בכך איסור. וכך כתבו כמה רבנים בזמננו, שכאשר אנו רואים סימנים לכך שהגיע זמן הגאולה, מותר וצריך לפעול לקיבוץ גלויות ולהקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. הסימנים הבולטים והמובהקים ביותר הם העובדה שארץ ישראל, שהיתה שוממה במשך מאות שנים, החלה שוב לתת את פירותיה, וכן שאומות העולם הכירו בזכותו של עם ישראל על ארץ ישראל, בהצהרת בלפור ובוועידת סן רמו (לאחר מלחמת העולם הראשונה). אלו שינויים ברורים במציאות, שלא התרחשו במשך כל תקופת הגלות, ומצביעים בבירור על מהפך בהיסטוריה, שכעת עם ישראל מוזמן לשוב לארץ ישראל, וכעין הכרזת כורש בשעתו. דהיינו שבזמננו כבר הגיע זמן "שתחפץ", וממילא מותר וצריך לפעול לקירוב הגאולה. ב. מעבר לכך, מן המקורות ניתן לדייק, שעצם ה"איסור" לפעול לקירוב הגאולה אינו ממש איסור כפשוטו, אלא תיאור מצב. הקב"ה לא אסר עלינו לעלות לארץ, אלא הודיע לנו שמצב הגלות עומד להימשך זמן רב. עם ישראל צריך להבין שהמצב של הגלות אינו מקרי אלא גזירה משמים, ולפיכך אין טעם ואף לא נכון לנסות לצאת מן הגלות בפזיזות, כל עוד לא הגיע הזמן הראוי לכך. אם עם ישראל ינסה לצאת מן הגלות טרם הזמן, יש בכך סיכון גדול והדבר עלול להביא לתוצאות חמורות, אבל אין מדובר באיסור. כדי להסביר את העניין אתן המחשה: כידוע, הנבואה פסקה מעם ישראל מזה אלפי שנים. היו מגדולי ישראל ששאפו להחזיר את הנבואה, ואף הכינו את עצמם בהכנות שונות לשם כך, ולא זכו לכך. האם זה אומר שיש איסור בדבר זה? לא, אלא שכל עוד הזמן אינו מוכשר לכך והקב"ה אינו רוצה להשיב את הנבואה, המאמצים האנושיים להתקרב למעלת הנבואה לא יועילו. וכך גם בענייננו – אין איסור לנסות להחזיר את עם ישראל לארצו ולקרב את הגאולה, אלא שכל עוד אין זה הזמן המתאים, המאמצים הללו לא יועילו. כמובן יש הבדל בין הדברים: אם אדם משתדל לעלות במעלות עליונות ואינו זוכה לנבואה, אין בכך הפסד, ואילו כאשר עם ישראל מנסה להילחם בעמים ולשחרר את הארץ והקב"ה אינו מסייע בידינו, התוצאות עלולות להיות חמורות מאד. מסיבה זו יש להיזהר מאד בעניין זה, אבל אין מדובר באיסור, אלא במציאות שבה הקב"ה אינו מעוניין כעת להביא את הגאולה. לתפישה זו, שאין מדובר באיסור, ישנן לענ"ד ראיות כאשר מתבוננים במקורות לעומקם, אולם אציין רק מקור אחד ברור, מדברי הרמב"ם. הרמב"ם (הלכות מלכים י"א, ד, בנוסחים שאינם מצונזרים) מתאר מצב של מלך שיקום לישראל ויילחם כדי להחזיר את ארץ ישראל לידי עם ישראל, ומפרט את הסימנים שעל ידם נוכל לדעת שזה הוא המלך המשיח. ואז ממשיך הרמב"ם וכותב: "ואם לא הצליח עד כה, או נהרג, בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה, והרי הוא ככל מלכי בית דוד השלמים הכשרים שמתו". מתואר כאן מצב שקם מלך, אסף צבא יהודי ונלחם מלחמות במגמה להביא את הגאולה, ולבסוף הוא לא הצליח להביא את הגאולה השלמה והתברר שאין זה המשיח. אף על פי כן, הרמב"ם אינו מגדיר אותו כחוטא, בגלל שהוא מרד באומות ודחק את הקץ, אלא מגדיר אותו במפורש כמלך שלם וכשר, אלא שהתברר שאין זה המשיח האמיתי. אותו מלך טעה בכך שחשב שהגיע זמן הגאולה, וטעות זו עלולה לגרור מחירים קשים, אבל אין מדובר באיסור. ממילא, מקימי המדינה לא עברו על שלוש השבועות. כאשר עם ישראל סובר שכעת הגיע הזמן לקבץ את נדחי ישראל ולחדש את השלטון היהודי בארץ (וכאמור לעיל, בדורות האחרונים היו סימנים ברורים לכך), יש מקום לנסות ולפעול כדי לקרב את הגאולה, מתוך תקווה שאכן הגיע הזמן המיועד. ואכן ב"ה אנו רואים, שבניגוד לניסיונות שונים שהיו בעבר ונכשלו, הניסיון הנוכחי הצליח, וזכינו לקיבוץ גלויות ולשלטון יהודי בארץ, אף שעדיין לא זכינו לגאולה השלמה. דהיינו: האדמו"ר מסאטמר נתן לעניין השבועות פרשנות מחמירה מאד: ראשית, הוא סובר שמדובר באיסור גמור, ולא רק באזהרה. ובנוסף, הוא סובר שאיסור זה קיים לעולם – לדעתו, גם כאשר יגיע הזמן המיועד לגאולה, עם ישראל אינו אמור לעשות דבר בעניין זה, אלא הגאולה תבוא אך ורק בדרך הנס ולא בדרך הטבע. אך פרשנות זו אינה הכרחית כלל בפשט המקורות. כפי שראינו, מן המקורות עולה שמדובר באזהרה ולא באיסור, ואזהרה זו קיימת רק עד שיגיע הזמן הראוי לצאת מן הגלות.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il