ההורים שלי ז"ל נפטרו. השאלה לגבי דין הצלחות והסירים אשר העובדים הזרים בסיכוי גבוה (לא בוודאות גמורה) הטריפו אותם. כמו כן יש כלים בהם לא ברור אם היו בשרים או חלבים. הכלים כולם לא היו בשימוש למשך שנה וחצי ומעלה. אפרט: 1. מה הדין לגבי סירים אשר לא ניתן לנקותם לגמרי מסביב לידיות וגם אין דרך לפרק ידיות. (מה שחייב ליבון קשה כבר נזרק לפח). 2. מה הדין לגבי מיכלים שבהם שמים מזון לאחר שנתבשל, האם צריך הגעלה ממש או שמספיק לנקותם בצורה טובה, כי אינם מתאימים להניח בהם אוכל רותח? מה דין השיש? 3. כוסות זכוכית שעשויות להישבר בהגעלה רגילה ובעצם לא משתמשים בהם בכלי ראשון. 4. צלחות מחרסינה.

שלום וברכה, 1. את הסירים יש להכשיר בהגעלה. את הידיות יש לנקות מה שאפשר ודי בזה. מה שלא ירד בניקוי לא מעכב. 2. יש לערות עליהם מים רותחים. 3. ספרדים לא צריכים להכשיר כלי זכוכית, ומספיק לשטוף אותם. לאשכנזים יש לערות עליהם מים רותחים. אם אי אפשר ניתן להגעיל בכלי שני. 4. ניתן להכשיר אותם בהגעלה שלש פעמים. מקורות והרחבה: הקדמה: דעת החכם צבי (סימן עה) שכלים שעברו עליהם שנים עשר חודש אינם צריכים הכשרה, אבל רבים חלקו עליו ולמעשה אין ההלכה כמותו, אלא שכאשר ישנן סיבות נוספות להקל מצרפים את שיטתו לקולא (ערוך השולחן, תנא, ב). כעת לשאלותיך: 1. לכתחילה יש לפרק את הידיות משום שלפעמים מצטבר בפנים ממשות מסוימת של אוכל. אולם מכיוון שבמקרה שלנו לא ניתן לפרק את הידיות די בניקיון יסודי עם סבון. (עי' שו"ע רמ"א תנא יב, ומ"ב שם). 2. מעיקר הדין נראה שדי בניקוי מכמה סיבות: לא מתאים לשים בכלים אלו אוכל רותח. ספק אם השתמשו בכלים אלו לאוכל טרף. עברו י"ב חודש וכו. אולם מכיון שבכל זאת יש חשש מסוים של בליעת איסור, ויש פתרון פשוט לערות עליהם מים רותחים ולצאת מכל ספק, יש לעשות כן. 3. לגבי כלי זכוכית: למנהג הספרדים כלי זכוכית אינם בולעים ואינם צריכים הכשרה (כמבואר בסימן תנא, סעיף כו). אשכנזים מחמירים בדבר שלא מועילה להם הגעלה (רמ"א שם). יצוין שלדעת הגרע"י גם אשכנזים יכולים להקל בכך בפסח על ידי הגעלה ג' פעמים (חזון עובדיה, פסח, עמ' קנו). נחלקו הפוסקים אם הרמ"א החמיר בכלי זכוכית בכל האיסורים או שהחמיר רק בפסח משום חומרת חמץ, ובשאר איסורים סבור הרמ"א שכלי זכוכית לא בולעים כלל. חלק מהפוסקים הבינו בדעת הרמ"א שלעניין בשר חלב יש להכשיר כלי זכוכית בהגעלה [ראה ציץ אליעזר (ח"ט, כו), הליכות שלמה פסח (עמ' נח, הערה 76)]. בענייננו ישנן כמה סיבות להקל שדי בשטיפה בלבד. אולם לכתחילה יש לצאת מהספק ולערות עליהם מים רותחים מכלי ראשון. אם אי אפשר ניתן להכשיר בכלי שני כאמור. 4. ככלל אין להכשיר כלי חרסינה משום שחוששים שדינם ככלי חרס שלא מועילה להם הגעלה (ראה קול מבשר ח"א, סי' פ). אולם בעניננו יש להקל בהגעלה שלש פעמים משום שעברו שנים עשר חודשים וגם לא בטוח שזה נאסר מלכתחילה. כעין זה התיר האגרות משה (יו"ד ח"ב, מו) להשתמש במערכת כלי חרסינה בעלת ערך שעמדה במשך י"ב חדש בלא שימוש כלל לאחר הגעלה שלש פעמים, וזה לשונו בסוף התשובה: "נמצא שאיכא שיטה שהיא נכונה שלשיטת החכם צבי יש להתיר אחר י"ב חודש. וגם בכלי פארצעליין איכא שיטה בתשובת יעבץ בשם אביו דלא בלעי כלל משום דשיע, הובא ביד אפרים ריש סימן ק"כ, ואף שבפמ"ג סימן ק"ג בשפתי דעת ס"ק י"ז מפורש שכלי פארצעליין הם ככלי חרס, וגם אוסר אף שהם כלים חשובים שהוא הפ"מ דלא כמנחת יעקב שמתיר בכ"ח שא"א בהגעלה, עכ"פ איכא שיטה דריעב"ץ בשם אביו החכ"צ שלא בלעי. וגם בכלים אלו הם ברוב הפעמים רק בתשמיש כלי שני ועכ"פ הוא רק ספק שמא השתמשו בעירוי ובדבר גוש חם שנמצא שאיכא עוד ספק. ולכן יש לסמוך בכה"ג על בעל העיטור שהביא הטור בסימן קכ"א להגעיל ג"פ כיון שהוא הפ"מ וגם צורך תקנת השבים ויהיו כשרים להשתמש בהם אח"כ ולקובעם או לבשר או לחלב. ומצד הכסוי דזכוכית אין זה ציפוי ממש שלכן אין להם דין כלי זכוכית. אבל יש להכשירם בהגעלה דג' פעמים כדבארתי".