שאל את הרב

  • הלכה
  • מיסטיקה וקמיעות

אישה בהריון שדרכה על ציפורן

undefined

הרב דניאל קירש

ט"ז אייר תשפ"ב
שאלה
שלום לרבנים! אישתי דרכה הבוקר על ציפורן (לא בביתנו) ומאז לא נחה דעתה. האם עלינו לעשות איזשהו מעשה? (כגון צדקה וכו..) והאם יש סיבה אמיתית ללחץ? עוד שהדריכה כמובן הייתה כאשר הייתה עם נעליים ולא יחפה.
תשובה
שלום וברכה! אין צורך לדאוג כלל. תנוח דעתה של אשתך. אמנם לפי ההלכה יש להיזהר לגזוז ציפורניים באופן שאשה מעוברת לא תדרוך עליהם (מ"ב, רס, ס"ק ו). אולם בדיעבד שאשתך דרכה על ציפורן אין לדאוג כלל. ישנם כמה אופנים שהציפורניים לא מזיקות (למשל כאשר הזיזו את הציפורניים) וסביר להניח שבמקרה שאשתך דרכה על הציפורן היה מדובר באחד האופנים האלו. ועוד שהרמב"ם טור ושולחן ערוך לא הזכירו עניין זה כלל. אני מציע שבכל זאת על הצד הטוב תתנו פרוטה לצדקה ובע"ה אשתך תלד בשעה טובה, ושיהיו לאשה ולילד המון בריאות ושמחה! מקורות והרחבות: בגמרא במועד קטן (יח.) מובאת ברייתא: "שלשה דברים נאמרו בצפרנים: הקוברן - צדיק, שורפן - חסיד, זורקן - רשע". בגמרא ביארו שהטעם הוא שמא תעבור עליהן אשה עוברה ותפיל. מובא שם בגמרא שניתן לזרוק את הציפורנים בבית המדרש משום שאשה לא מצויה שם. אף שלפעמים הציפורניים נשלחות החוצה אין חשש משום שכאשר הציפורניים עברו למקום אחר אין בהם חשש היזק. הר"ן (מועד קטן שם) כתב שני ביאורים לחשש נזק זה: "והזורקן רשע וטעמא שמא תעבור עליהן אשה עוברה ותפיל, וי"מ משום אסטניסות תפיל, וי"מ משום כשפים". מצינו מגדולי האחרונים שביארו את העניין על דרך הסוד. הפמ"ג (אשל אברהם, סימן רס) הביא בשם התולעת יעקב [סתרי תפלות שבת אות ג ד"ה גרסינן]: "אדם הראשון קודם חטא היה לבושו ציפורן, לאחר חטא נפשט ולא נשאר רק באצבעות, ואשה גרמה זאת, לכן יש סכנה". ובספר בן יהוידע (מועד קטן שם) כתב: "נראה לי בס"ד הטעם, דכחות החיצונים שדבקים באלו הצפורניים מזיקין לעוברין מפני שהצפורניים הם פרין ורבין, דלכך רואין אותם במוצאי שבת לסימן טוב ולכן מזיקין לעוברה בפרייה ורביה שיפילו מידה כנגד מידה". וכתב ערוך השולחן (רס, ו) על עניין זה: "וכל דברי חז"ל נאמנו מאד והמה עניינים סגוליים שנעלמה מטבע השכל". (צריך עיון בטעם שכתב הר"ן שמשום אסטניסות תפיל, שהרי בגמרא לא נראה שזה עניין טבעי, שכמה פרטים נאמרו בגמרא במועד קטן ובנדה באיזה אופן יש נזק מהציפורניים, ונראה בעליל מכל הפרטים שלא מדובר בעניין טבעי. אולם יש ליישב שיש טעם פשוט שזה מזיק משום אסטניסיות ועל גבי זה יש טעם רוחני שיש לו כללים משלו אבל הוא קשור לטעם הפשוט). הרמב"ם, טור, ושולחן ערוך לא הזכירו עניין זה כלל. ניתן לומר שהרמב"ם (ובעקבותיו הטור והשולחן ערוך) ראה בזה עניין סגולי ולא חש לזה כמו הרבה דברים סגוליים שהרמב"ם לא חשש להם. (אף שהטור והשולחן ערוך דרכם לפעמים לחשוש לענייניים סגוליים שבגמרא, לא לכל עניין סגולי שמופיע בגמרא חששו, וכל דבר לגופו). נטיית הפוסקים האחרונים להחמיר בזה. המגן אברהם, המשנה ברורה ושאר נושאי הכלים בשולחן ערוך (סימן רס) הזכירו את הגמרא הנ"ל במועד קטן, וכך יש לנהוג להלכה. אולם לא בכל אופן ציפורניים מזיקות. בגמרא מוזכר שאם משליכים את הציפורניים בבית המדרש ואחר כך הם נשלחים החוצה אין חשש. מכאן למד הפרישה שאם הזיזו את הציפורניים ממקומם אין בהם כבר חשש נזק. האליה רבה (סימן רס) פקפק בדבר וכתב שאולי רק אם הציפורניים יצאו מהחדר אין בהם חשש נזק אבל אם הן הוזזו מעט בתוך החדר עדיין יש לחשוש. הברכי יוסף כתב שפשטות הגמרא וראשונים כדעת הפרישה. שמעתי מאחד מתלמידי מרן הגר"מ אליהו זצ"ל ששאל את הגר"מ אליהו איך יש לפסוק להלכה כאשר הזיזו את הציפורניים, שמצינו דעות בכף החיים אם דווקא כאשר הוציאו אותם מהחדר אינן מזיקות או רק שמזיזים אותם ארבע אמות? וציין התלמיד השואל שלכאורה מדובר בספק נפשות שיש להחמיר בו. השיב הגר"מ אליהו שאם הציפורניים הוזזו אפילו מילימטר אין סכנה, ואין לחשוש לסכנה, משום שאנחנו פוסקים כך בארץ ובשמיים פוסקים כמו שאנו פוסקים למטה בארץ ואין סכנה! עוד מובא בגמרא בנידה (יז.): "והנוטל צפרניו וזורקן לרשות הרבים (דמו בראשו) מפני שאשה מעוברת עוברת עליהן ומפלת. ולא אמרן אלא דשקיל בגנוסטרי (במספרים), ולא אמרן אלא דשקיל דידיה ודכרעיה (של הידים והרגליים בפעם אחת), ולא אמרן אלא דלא גז מידי בתרייהו, אבל גז מידי בתרייהו (שלא חתך איזה דבר אחריהם) - לית לן בה. ולא היא, לכולה מילתא חיישינן". הרי מבואר בהווא אמינא של הגמרא שלא חוששים בכמה אופנים ולמסקנת הגמרא בכל אופן חוששים. בערוך השולחן (רס, ו) כתב: "וכן אם חתך בהסכין אחרי זריקת הצפרנים איזה דבר ג"כ עברה הקפידא [נדה י"ז.]". ויש לתמוה שבגמרא דחו סברא זו. בשו"ת בצל החכמה (ח"ג, נד, אות ד) כתב שיפה נוהגים אחר גזיזת צפורניים לחתוך איזה דבר. ואף שאמרו בגמרא למסקנה שבכל אופן יש חשש, אין זה אלא שלא יצא מידי קפידא לגמרי אבל הדבר מועיל להחליש את כוח הנזק. אולם עדיין קשה ליישב את הערוך השולחן שמשמע מדבריו שאין שום קפידא ולא הזכיר את מסקנת הגמרא שמשמע אחרת, וצ"ע. לפי מה שהתבאר בדברי שו"ת בצל החכמה (וכתב שכך נוהגים כנ"ל) שהנזק נחלש כאשר חותכים דבר אחרי גזיזת הציפורניים הוא הדין לכאורה שהנזק נחלש כאשר לא חותכים את הידיים והרגליים יחד שבגמרא בנידה הדברים הובאו יחד. לגבי מה שכתבת שאשתך היתה עם נעליים, לכאורה אין הבדל (וכך ראיתי שהביאו בשם ספר קב הישר סימן יז). מתבאר מכל הנ"ל שאין לחשוש ולדאוג בדיעבד אחרי שהאשה דרכה על הציפורן שהרי השולחן ערוך לא הזכיר כלל את העניין הזה. וכן מסתבר שהציפורן הוזזה ממקומה שאז אין חשש. וכן מסתבר שחתכו משהו עם הסכין אחרי שגזזו את הציפורן. וכן מסתבר שלא גזזו את אצבעות הידיים והרגליים ביום אחד (אף שראינו שיש דעות בחלק מהנ"ל). כלל אמרו חז"ל שמאן דלא קפיד לא קפדינן בהדיה. על הצד הטוב תתנו פרוטה לצדקה ושיהיו בשורות טובות בע"ה!
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il