אשתי דרכה הבוקר על ציפורן (לא בביתנו), ומאז לא נחה דעתה. האם עלינו לעשות איזשהו מעשה? (כגון צדקה וכו..) והאם יש סיבה אמיתית ללחץ? עוד שהדריכה כמובן הייתה כאשר הייתה עם נעליים ולא יחפה.

שלום וברכה! אין צורך לדאוג ולחשוש. גם אין משהו שצריך לעשות (כך אמר לי הגר"א נבנצל שליט"א) בע"ה שאשתך תלד בשעה טובה, ושיהיה לאישה ולילד המון בריאות ושמחה! מקורות והרחבה: בגמרא מבואר שצריך ליזהר בצפורניים שלא תעבור עליהם אשה בהריון בגמרא במועד קטן (יח.) מובאת ברייתא: "שלשה דברים נאמרו בצפרנים: הקוברן - צדיק, שורפן - חסיד, זורקן - רשע". בגמרא ביארו שהטעם הוא שמא תעבור עליהן אשה עוברה ותפיל. מובא שם בגמרא שניתן לזרוק את הציפורנים בבית המדרש משום שאשה לא מצויה שם. ואף שלפעמים הציפורניים נשלחות החוצה - אין בכך חשש, משום שכאשר הציפורניים עברו למקום אחר אין בהם חשש היזק. טעם הזהירות בכך: הר"ן (מועד קטן שם) כתב שני ביאורים לחשש נזק זה: "והזורקן רשע וטעמא שמא תעבור עליהן אשה עוברה ותפיל, וי"מ משום אסטניסות תפיל, וי"מ משום כשפים". מצינו מגדולי האחרונים שביארו את העניין על דרך הסוד. הפמ"ג (אשל אברהם, סימן רס) הביא בשם התולעת יעקב [סתרי תפלות שבת אות ג ד"ה גרסינן]: "אדם הראשון קודם חטא היה לבושו ציפורן, לאחר חטא נפשט ולא נשאר רק באצבעות, ואשה גרמה זאת, לכן יש סכנה". ובספר בן יהוידע (מועד קטן שם) כתב: "נראה לי בס"ד הטעם, דכחות החיצונים שדבקים באלו הצפורניים מזיקין לעוברין מפני שהצפורניים הם פרין ורבין, דלכך רואין אותם במוצאי שבת לסימן טוב ולכן מזיקין לעוברה בפרייה ורביה שיפילו מידה כנגד מידה". וכתב ערוך השולחן (רס, ו) על עניין זה: "וכל דברי חז"ל נאמנו מאד והמה עניינים סגוליים שנעלמה מטבע השכל". (צריך עיון בטעם שכתב הר"ן שמשום אסטניסות תפיל, שבגמרא לא נראה שזה עניין טבעי, שהרי כמה פרטים נאמרו בגמרא במועד קטן באיזה אופן יש נזק מהציפורניים, ונראה בעליל מכל הפרטים שלא מדובר בעניין טבעי. אולם יש ליישב שיש טעם פשוט שזה מזיק משום אסטניסטיות ועל גבי זה יש טעם רוחני שיש לו כללים משלו אבל הוא בנוי על גבי הטעם הפשוט, וצ"ע). אף שאינו מוזכר בשולחן ערוך יש ליזהר בכך: הרמב"ם, טור, ושולחן ערוך לא הזכירו עניין זה כלל. ניתן לומר שהרמב"ם (ובעקבותיו הטור והשולחן ערוך) ראה בזה עניין סגולי ולא חש לזה כמו הרבה דברים סגוליים שהרמב"ם לא חשש להם. (אף שהטור והשולחן ערוך דרכם לפעמים לחשוש לענייניים סגוליים שבגמרא, מכל מקום לא לכל עניין סגולי שמופיע בגמרא חששו, וכל דבר לגופו). אמנם המגן אברהם, המשנה ברורה ושאר נושאי הכלים בשולחן ערוך (סימן רס) הזכירו את הגמרא הנ"ל במועד קטן, וכך יש לנהוג להלכה. וכן הפוסקים הספרדים ההולכים לפי השולחן ערוך הזכירו עניין זה וביניהם הבן איש חי (ש"ש לך לך יד) הכף החיים הילקוט יוסף והלכה ברורה (בסי' רס). איפה הצפרניים אינן מזיקות? בגמרא (שם) מוזכר שאם משליכים את הציפורניים בבית המדרש אין חשש משום שנשים אינן מצויות בבית המדרש, ואף אם אחר כך צפרניים נשלחות החוצה אין חשש משום שהם השתנו. המשנה ברורה (סי רס ס"ק ו) הביא מחלוקת מתי הצפרניים כבר לא מזיקות. וז"ל: "וכתב בפרישה סימן רמ"א מכאן דאם חתך בביתו במקום דשכיחי נשי ונפל מידו קצת צפרניו יכבד אותו המקום ויזיזם ממקומם ושוב לית לן בה והא"ר כתב דאפשר דדוקא כשהשליכן חוץ לחדר הוי שינוי מקום". שמעתי מאחד מתלמידי מרן הגר"מ אליהו זצ"ל (רב מחבר ספרים) ששאל את הגר"מ אליהו איך יש לפסוק להלכה כאשר הזיזו את הציפורניים, שמצינו דעות בפוסקים אם הציפורניים אינן מזיקות דווקא כאשר הוציאו אותן מהחדר או גם כשמזיזין אותן מעט? והוסיף התלמיד השואל שלכאורה מדובר בספק נפשות שיש להחמיר בו. השיב הגר"מ אליהו שאם הציפורניים הוזזו אפילו מילימטר אין סכנה. ואין לומר ספק סכנה לחומרא, משום שאנחנו פוסקים כך בארץ, וממילא למעלה בשמיים פוסקים כמו שאנו פוסקים למטה בארץ ואין סכנה. אופנים נוספים שהוזכרו בגמרא שהצפרניים אינן מזיקות מובא בגמרא (נידה יז.): "והנוטל צפרניו וזורקן לרשות הרבים (דמו בראשו) מפני שאשה מעוברת עוברת עליהן ומפלת. ולא אמרן אלא דשקיל בגנוסטרי (במספרים), ולא אמרן אלא דשקיל דידיה ודכרעיה (של הידים והרגליים בפעם אחת), ולא אמרן אלא דלא גז מידי בתרייהו, אבל גז מידי בתרייהו (שלא חתך איזה דבר אחריהם) - לית לן בה. ולא היא, לכולה מילתא חיישינן". הרי מבואר בהווא אמינא של הגמרא שלא חוששים בכמה אופנים ולמסקנת הגמרא בכל אופן חוששים. וכתב ערוך השולחן (רס, ו): "וכן אם חתך בהסכין אחרי זריקת הצפרנים איזה דבר ג"כ עברה הקפידא [נדה י"ז.]". וצ"ע, שהרי בגמרא דחו סברא זאת. בשו"ת בצל החכמה (ח"ג, נד, אות ד) כתב שיפה נוהגים אחר גזיזת צפורניים לחתוך איזה דבר. ואף שאמרו בגמרא למסקנה שבכל אופן יש חשש, אין זה אלא שלא יצא מידי קפידא לגמרי אבל הדבר מועיל להחליש את כוח הנזק. דבריו מיישבים את המנהג שהזכיר, אולם עדיין קשה ליישב את דברי הערוך השולחן שמשמע מדבריו שאין שום קפידא אם חתכו בסכין איזה דבר, ולא הזכיר את מסקנת הגמרא שמשמע אחרת. לפי מה שהתבאר בדברי שו"ת בצל החכמה (וכתב שכך נוהגים כנ"ל) שהנזק נחלש כאשר חותכים דבר אחרי גזיזת הציפורניים הוא הדין לכאורה שהנזק נחלש כאשר לא חותכים את ציפורני הידיים והרגליים יחד שבגמרא בנידה הדברים הובאו יחד. האם יש נזק כאשר האשה נועלת נעליים? לגבי מה שכתבת שאשתך היתה עם נעליים, לא מצאתי מי שהתייחס לזה במפורש. אמנם בספר קב הישר (סימן יז) ובספר יש שכר (דיני נדה, למקובל הרב יששכר בער מקרעמניץ) כתבו שהציפורניים מזיקות גם עם נעליים, על פי הזוהר. מכל מקום הם דיברו על ציפורניים של אשה נדה דווקא ואולי בציפורניים אחרות אין חשש עם נעליים. שאלתי את הגר"א נבנצל שליט"א אם יש היזק גם כאשר האשה דורכת עם נעליים, ואמר לי שיכול להיות שזה מזיק גם עם נעליים. האם כיום יש להקל יותר משום שיש הסתרת פנים? בספר מעשה איש ("א עמ' 150) מובא: "סיפר הגאון רבי שמריהו גריינמן זצ"ל ששמע מרבנו (החזון איש) שבדור הזה ההסתר כל כך גדול עד שיכול להיות שאשה מעוברת תדרוך על צפרניים ולא יארע לה כלום". ועיין בחשוקי חמד (נדה יז.) שעל פי דברי החזון איש רצה להקל קצת שלא צריך לטרוח בצורה מופלגת להימנע מזה ע"ש. יש לציין שאין הכרח להבין שיש מקום להקל בדין זה על פי החזון איש הנ"ל. אף שבדור הזה ההסתר גדול והנזק לא בא לידי ביטוי (ראה אגרת התשובה תניא, פ"ו), מכל מקום אפשר שההשפעה השלילית היא אותו דבר. מכל מקום ראינו שהחשוקי חמד הנ"ל רצה ללמוד מזה קצת להקל. האם ציפורן אחת מזיקה? מצאתי בשו"ת 'ודרשת וחקרת' לרב אהרן גרוסמן (ח"א, יו"ד, סי' יא, אות ב) שהביא מי שדקדק בדברי חז"ל: "הזורק צפורניו (בלשון רבים) – רשע". משמע שלא דיברו בציפורן אחת. שהכלל בעניני סגולות שאין לנו אלא חידושם בדיוק לא פחות ולא יותר. עכ"ד. אף שדקדוק זה לא נראה עיקר ולא הוזכר בדברי הפוסקים, נראה שזה לא מילתא דתמיהא, וכבר מצאנו מי שהעלה סברא זאת בדין נטילת ידיים, שאולי אם גוזזים ציפורן אחת אין צריך ליטול ידים. [כך ראיתי שהביאו שכתב הספר אפיקי מגנים (סי' ד חידושים אות לג). ובספר דעת החזון איש (עמ' 32) הביא בשם הגרח"ק שאומרים בשם החזון איש שהנוטל ציפורן אחת בשיניו אין צריך ליטול ידיו. והגרח"ק אמר שאינו יודע אם טעמו משום שזו ציפורן אחת או משום שנטל בשיניו ע"ש]. שאלתי את הגר"א נבנצל שליט"א אם אשה בהריון דרכה על ציפורן, אם צריכה לדאוג ואמר שלא תדאג. (אם לא הפילה הכל בסדר). שאלתי אם צריכה לעשות משהו, ואמר שלא צריכה לעשות משהו. עכ"ד. לכתחילה - לאן משליכים את הציפורנים? בגמרא (שם) מובא שהשורפן חסיד והקוברן צדיק. ראה בפסקי תשובות (רס, ד) בעניין העדיפות של שריפת הציפורניים. הבן איש חי (שנה שניה, לך לך אות יד) כתב שניתן להשליך את הציפורניים לתוך הכיור או לתוך האשפה. הבן איש חי (שם) לא הזכיר כלל שצריך לשורפן. ועי' בהלכה ברורה (בירור הלכה סימן רס סעיף טז) שכתב שכנראה הבן איש חי סבור שזריקת הצפרניים לבית הכסא נחשב כמו לשורפן, ע"ש. שאלתי את הגר"א נבנצל שליט"א אם יש עדיפות להשליך את הציפורניים לאסלא יותר מאשר להשליכם לפח אשפה. והשיב שאין עדיפות להשליך לאסלא ואפשר להשליך לפח. וכעין זה אמר לי מרן הגר"א שפירא זצ"ל שאפשר להשליך את הציפורניים לפח אשפה. כל טוב!