שלום וברכה. האם מותר להתפנות בשירותים שבמוצב צבאי שעל הגבול? הרי יש הלכה מפורשת ברמב"ם: "אסור להפנות בתוך המחנה. או על פני השדה בכל מקום. אלא מצות עשה לתקן שם דרך מיוחדת להפנות בה. שנאמר ויד תהיה לך מחוץ למחנה (הל מלכים ו,יד) כלומר צריך לייחד מקום דוקא מחוץ למחנה. ובספר המצוות כתב הרמב"ם (עשה קצב) שלא יפנו "בין האוהלים". משמע שהיה בזמנם אוהלים במחנה, ובכ"ז לא הציעו פיתרון לייחד אוהל שבו יתפנו. ואין הפרש מהותי בין אוהל ובין 4 קירות כמו שהיום בונים. האם חייבים לבנות בית שרותים מחוץ למוצב, עקרונית? חשוב לי מקורות אם אפשר. תודה רבה.

שלום רב, כמה מפוסקי זמננו כתבו שניתן לקבוע שירותים מסודרים במחנה וזה לא פוגע בקדושת המחנה (דבר חברון, או"ח סי' עח ועוד). אף אם צדקו דבריך שעקרונית אסור לקבוע שירותים בתוך המחנה, מכל מקום למעשה ניתן להקל בזה משום שלא ברור שדין זה נוהג בזמננו ויש עוד ספקות בדין זה (ראה בספר הצבא כהלכה פרק י). מקורות והרחבות: בשו"ת דבר חברון (שם) כתב: "כשיש שירותים מסודרים במחנה נראה בפשטות שלא שייך כאן כל גדרי הכיסוי, היות שהם חולקים רשות לעצמם ומותר לומר דבר שבקדושה גם בקרבתם. נמצא שאין אן שום חסרון ב'והיה מחניך קדוש'. ע"ש שהוכיח כך משיטת הרשב"ץ. ובספר צבא כהלכה (י, יג) כתב שאפילו לכתחילה ניתן לקבוע בתוך המחנה שירותים "במתכונת ביתית" (בהם הצואה מסתלקת מן המקום בתוך מערכת הביוב), ושירותים אלו אינם פוגעים בקדושת המחנה. עוד כתב שם ש"שירותי שדה" (בהם נשארת הצואה בתוך חפירה בתחתית השירותים) עדיף לקבוע מחוץ למחנה, אולם בשעת הדחק ניתן לקבוע שירותים אלו בתוך המחנה כל עוד יש להם מחיצות כהלכה ואין מגיע מהם ריח רע. הדברים הובאו בספר תורת המחנה (ח"א, ב, הערה קכד) ללא חולק. מהרמב"ם בספר המצוות יש מקום לדייק כדבריהם שהרי כתב שהאיסור הוא שלא יעשו צרכיהם בין המלונות. וכן כתב החינוך (תקסו). משמע שאם מדובר בתוך אוהל מסודר שמיוחד לכך, בפרט בשירותים מסודרים כמו בזמננו שאין איסור. הדברים מתיישבים על הלב מצד הסברא, שהרי טעם הדין שצריך לצאת מהמחנה הוא משום קדושת המחנה כמבואר בפסוק. וכאשר המקום נקי וניתן לומר בו דברי קדושה מסתבר שהדבר מותר (ראה גם בפירוש תלמידי רבינו יונה על ברכות כה בחילוק בין גדולים לקטנים). אף שאין דורשים טעמא דקרא לפעמים כאשר הטעם נראה ברור מהפסוק מתייחסים מבחינה הלכתית לטעם זה. (ראה מנחת אשר במדבר, סימן מב). לגבי מה שכתבת שאם היה היתר לקבוע שירותים במחנה באוהל מסודר היה לרמב"ם להזכיר זאת, אין הכרח בדבריך. ניתן לומר שהרמב"ם כתב כלשון התורה שיש לצאת מהמחנה שזה היה המקרה הפשוט ודיבר הכתוב בהווה. כנראה לא היתה רגילות לקבוע אוהל מיוחד לשירותים בתוך המחנה, משום שיוצא מהם על כל פנים ריח רע. אף שהיה בזמנם 'בית כסא של פרסאי', שהיה נחשב נקי, מסתבר שלא היה קל להכין שירותים כאלו, ובפרט במחנה שאין כל כך את הזמן והתנאים להכין שירותים מתאימים. מה שכתבת שיש דין 'מחנה' על מוצב צבאי שעל הגבול, כך כתב הגר"ש גורן (משיב מלחמה ח"א, עמ' קנח) לעניין תחומין. לדעת הגרי"א הרצוג (שו"ת היכל יצחק, סוף סי' מז) אין דין 'מחנה' על מוצב צבאי שעל הגבול, ע"ש. בספר תורת המחנה (שם, הערה , קכח) הבין שכשם שנחלקו לגבי תחומין כך יחלקו בעניין האיסור להיפנות בתוך המחנה. בדבר חברון (שם) כתב שגדר מחנה לעניין זה הוא שיהיה מקום קבוע וראוי ללינת לילה, אבל סיור או מארב אינם נקראים מחנה. עוד כתב שצריך שיהיו לפחות עשרה אנשים. נציין שיש עוד סברות להקל בדין זה: יש מחלוקת אם מצוה זאת שייכת היום. לדעת היראים (סימן תלב) המצווה היא רק בזמן שיש ארון במחנה. לדעת החינוך (מצוה תקסו) המצווה היא רק בזמן הבית. לדעת החזון איש אין דין מחנה אלא במלחמת מצווה על ידי מלך וסנהדרין ולא במלחמה של זמננו. אף שיתכן בזמננו מלחמה שהיא מצווה אין לזה גדר של 'מלחמת מצווה' (הגרי"ש אלישיב במזכרת משה, נח). יש מקור בחז"ל שמצווה זו נוהגת רק במלחמת רשות. אולם מהרמב"ם מבואר שלא כך (מאמר של הגרי"ש אלישיב, מזכרת למשה שם). יש דיון אם זה מצווה על הציבור בלבד, או שישנו מצווה אף על הפרט כאשר הציבור לא הכין מקום כמו שצריך (ראה צבא כהלכה שם, הערה 22). יש לציין שפשוט שאם מדובר בפיקוח נפש פשוט שאין לעשות שירותים מחוץ למחנה, (ובמבצעים זה הרבה פעמים פיקוח נפש לצאת מחוץ למחנה). ראה עוד בעניין זה: בספר עיניים למשפט (ברכות כה.) לגר"י אריאלי, הלכות מדינה (שער ב, פרק ד) לבעל הציץ אליעזר, תחומין (ח"ט עמ' 241-256). מאמר של הגרי"ש אלישיב (מזכרת למשה דף נח). מאמר של הגר"ש ישראלי (מזכרת למשה), ספר הצבא כהלכה (פרק י). תורת המחנה (ח"ב, טו) הערת הג"ר שלמה הירש שליט"א: לגבי הסברות בתחילת התשובה לענ"ד קשה להקל בדאורייתא מחמתם. הסברא שהצואה מסתלקת נוגעת לדין כיסוי, אבל חיוב היציאה בפשטות הוא גם מצד המעשה של עשיית הצרכים שהוא גנאי ולזה אין נפקא מינה בזה שמסתלק. גם לחדש שמועיל יחוד מקום מנין לנו. גם לדרוש טעם כאן לדעתי לא שייך שאינו טעם ברור ואין סברא ברורה להקל. והטעמים בסוף התשובה חזקים יותר ובמיוחד זה שצריך מלחמה. אפשר אולי לצרף כסניף בעלמא מה שכתבת בהתחלה. יתכן גם שמחנה הוא רק במקום שרוב ישראל היינו החיילים הם יחד כמו במדבר, ושם שורה שכינה וצריך להיזהר בקדושת המחנה. אבל קבוצות קטנות מפוזרות אין עליהם שם מחנה. עכ"ד הג"ר שלמה הירש. בברכה,