מדוע חוגגים את יום ירושלים?

מדוע חוגגים את יום ירושלים? אשמח לדעת תורה בעניין.

שלום וברכה, ביום ירושלים אנו מודים לה' ושמחים על כך שה' הושיע אותנו מסכנה גדולה. אויבינו איימו להשמיד אותנו וזכינו בע"ה לניצחון גדול על אויבינו בניסים גדולים. זכינו שבמלחמת ששת הימים שוחררו ב"ה כל המקומות הקדושים ביהודה ושומרון ובראשם ירושלים ומקום המקדש, ועימם חצי האי סיני והגולן. נס הניצחון במלחמת ששת הימים היה כל כך גדול עד שאפילו מחוסרי אמונה אינם יכולים להכחיש שמאת ה' היתה זאת (הגר"מ פיינשטיין בספרו דרש משה, פרשת עקב). משום כך תיקנו הרבנות הראשית וגדולי ישראל לומר הלל ביום ירושלים ולקיים סעודה חגיגית בבתים במשתה ויום טוב. הרבנות הראשית תיקנו את יום השמחה וההודיה ביום כ"ח באייר שבו שחררו את ירושלים ומקום המקדש. מקורות והרחבה: מבחינה הלכתית צריך לומר הלל ולעשות יום טוב ביום ירושלים שבו נושענו מצרה וסכנה וכדין יום העצמאות. רבותינו בדור הקודם למדו דין זה מהגמרא בפסחים (קיז.) ומגילה (יד:) כמבואר בקול מבשר (ח"א, סי' כא) ועוד פוסקים. ובספר 'המחזיר שכינתו לציון' (ח"א שער ראשון) לידידי הרב שי הירש הביא כמה מאמרים מגדולי הדור הקודם שכתבו לבסס את החיוב לומר הלל ולקבוע יום טוב ביום ירושלים מבחינה הלכתית. יש לציין שהרבנות הראשית תיקנה לומר הלל בברכה ביום ירושלים ואילו ביום העצמאות הרבנות הראשית לא תיקנה לומר את ההלל בברכה. יתכן שהסיבה לכך היא שבמלחמת ששת הימים הנס היה גדול ובולט יותר וראו את ישועת ה' בגלוי. נראה שיש סיבות נוספות ואכמ"ל. על אף שהרבנות הראשית באותו דור תיקנה לומר הלל בברכה ביום ירושלים, יש לציין שרוב הרבנים הראשיים שהיו אחר כך סברו שאין לברך (חוץ מהגר"ש גורן שבתחילה סבר שלא לברך על ההלל ביום ירושלים ואחר כך סבר שיש לומר הלל בברכה (לעיון במשנת הרב גורן בעניין זה ראה המחזיר שכינתו לציון ח"ב עמ' 364). סוף דבר, נחלקו הרבנים הראשיים וגדולי ישראל אם נכון לברך על ההלל או שאין לברך על ההלל. כל אחד יעשה כרבותיו. יש לציין שברוב בתי הכנסת בציבור הדתי לאומי נוהגים לברך על ההלל. משמעות ימים אלו מבחינת תהליך הגאולה חלק משמעותי מהדיון ההלכתי לגבי קביעת מעמד יום העצמאות ויום ירושלים הוא היחס לימים אלו מבחינה משמעות הימים והנסים שנעשו בהם, מעבר לכך שהם הודאה על הצלה ממוות לחיים. אכן באמת יש לימים אלו משמעות גדולה מבחינה מהותית בתהליך גאולת ישראל. יום העצמאות הוא הבסיס והיסוד למלכות ישראל בארץ ישראל לאחר כאלפיים שנות גלות. יום ירושלים יש בו חשיבות משני היבטים: היבט ראשון - חיזוק הקומה הראשונה של שלטון עם ישראל בארץ ישראל. היבט שני - עליית קומה נוספת בגאולת ישראל. נפרט: חיזוק הקומה הראשונה - במלחמת ששת הימים הניצחון היה גדול ופלאי והרגישו כולם שיד ה' היא העושה ומכוונת את כל המהלך של הקמת המדינה ושיבת ציון. עד אז היה ניתן לחשוב שאולי כחם וגבורתם של בוני הארץ בלבד הם אלו שבונים את הארץ ומיישבים אותה, וממילא היה ניתן לחשוב שיציבות המדינה היא רעועה ועמידתה תלויה ביסודות מפוקפקים ורעועים. לאחר מלחמת ששת הימים ניתן להבין שהבניין הלאומי בארץ ישראל הוא מכוון ומושגח על ידי הקב"ה וממילא הבניין הלאומי ימשיך להתחזק ולהתפתח בע"ה. כעין זה כתב המהר"ל (חידושי אגדות שבת, כא:, ד"ה כשנכנסו יונים להיכל) בעניין נס חנוכה. על ידי נס פך השמן היה ניכר שניצחון המלחמה היה על ידי נס השם יתברך ולא מכוחם וגבורתם של חיילי המכבים. על פי זה היה מקום לאחד את היום הודיה ושמחה של יום העצמאות ויום ירושלים ליום אחד. אכן היו רבנים שרצו לעשות כך, כפי שניתן לראות בפרוטוקולים של מועצת הרבנות הראשית שדנו בדבר כחצי שנה לאחר מלחמת ששת הימים. בהקשר זה יש לציין שהיו גדולים שסברו שלאחר מלחמת ששת הימים נכון לברך על ההלל ביום העצמאות (ראה המחזיר שכינתו לציון ח"ג עמ' 379). אולם ישנו היבט שני – מלחמת ששת הימים היא קומה נוספת בגאולת ישראל. ניצחון מלחמת ששת הימים לא רק נתן תוקף וחשיבות ליום העצמאות אלא ניתן לומר שיש בה קומה נוספת בגאולת ישראל. זכינו לשחרר שטחים רבים בארצנו הקדושה כולל מקומות קדושים ובראשם ירושלים ומקום המקדש. ניתן לומר שיום ירושלים יש בו תוספת קומה של בסיס לקדושה בגאולת ישראל. מו"ר הגר"ש ישראלי זצ"ל הגדיר זאת בדרשותיו כך (מובא בספר 'זה היום עשה ה'" : ( יום העצמאות היא יום של חירות ויום ירושלים יום של חרות" (חרות על הלוחות – כלומר תורה). נראה שמשום כך רבותינו ראו לנכון לקבוע את יום ההודיה דווקא ביום כ"ח באייר שבו שחררו את ירושלים הקדושה, ולא קבעו ביום אחר, כגון סוף המלחמה וכדומה (ראה בעניין זה בפרוטוקלים של הרבנות הראשית הנ"ל, ובספר זה היום עשה ה' עמ' קכד). שמחתי לראות שכעין זה כתב הג"ר חיים דוד הלוי (המחזיר שכינתו לציון עמ' 98), שימים אלו אינם רק הצלה ממוות לחיים גרידא (שאז לא היה ראוי לקבוע אמירת הלל בברכה) אלא הם אתחלתא דגאולה והצלה משיעבוד לגאולה. ימים אלו הם נקודת מפנה בדרך לגאולה השלימה, בנין בית המקדש והופעת משיח בן דוד, ועל כן נכון להתקין עליהם ברכה על אמירת הלל לפניה ולאחריה. ע"ש בדבריו הנפלאים. לסיום אציין לספרים הנפלאים של ידידי הרב שי הירש 'המחזיר שכינתו לציון' שקיבץ כעמיר גורנה חומר רב שכתבו גדולי ישראל מכל החוגים על יום ירושלים ועניינים הקשורים לו. בברכה