מדוע חוגגים את יום ירושלים? אשמח לדעת תורה בעניין.

שלום וברכה, ביום ירושלים אנו מודים לה' ושמחים על כך שה' הושיע אותנו מסכנה גדולה. אויבינו איימו להשמיד אותנו וזכינו בע"ה לניצחון גדול על אויבינו בניסים גדולים. זכינו שבמלחמת ששת הימים שוחררו ב"ה כל המקומות הקדושים ביהודה ושומרון ובראשם ירושלים ומקום המקדש, ועימם חצי האי סיני והגולן. נס הניצחון במלחמת ששת הימים היה כל כך גדול עד שאפילו מחוסרי אמונה אינם יכולים להכחיש שמאת ה' היתה זאת (הגר"מ פיינשטיין בספרו דרש משה). משום כך תיקנו הרבנות הראשית וגדולי ישראל לומר הלל ביום ירושלים ולקיים סעודה חגיגית בבתים במשתה ויום טוב. הרבנות תיקנו את יום השמחה וההודיה ביום כח באייר שבו שחררו את ירושלים ומקום המקדש. מקורות והרחבה: מבחינה הלכתית צריך לומר הלל ולעשות יום טוב ביום ירושלים שבו נושענו מצרה וסכנה וכמו ביום העצמאות. רבותינו בדור הקודם למדו דין זה מהגמרא בפסחים (קיז.) ומגילה (יד:) כמבואר בקול מבשר (ח"א, סי' כא) ועוד פוסקים ואכמ"ל. יש לציין שהרבנות הראשית תיקנה לומר הלל בברכה ביום ירושלים ואילו ביום העצמאות הרבנות הראשית לא תיקנה לומר את ההלל בברכה. יתכן שהסיבה שתיקנו לברך על ההלל ביום ירושלים ולא ביום העצמאות הוא משום שבמלחמת ששת הימים הנס היה גדול ובולט יותר וראו את ישועת ה' בגלוי. נראה שיש סיבות נוספות ואכמ"ל. על אף שהרבנות קבעה לברך ביום ירושלים, רוב הרבנים וביניהם הרבנים הראשיים שהיו אחר כך סברו שאין לברך. מעניין לציין שהגר"ש גורן היה הרב הראשי היחיד שפסק לברך על ההלל ביום העצמאות. הוא אף סבר שלא לברך על ההלל ביום ירושלים. כך כתב במאמר 'יום העצמאות ויום ירושלים במשנתו של הרב גורן': "הרב גורן עצמו סבר, שיש לומר הלל ללא ברכה, בנימוק הבא: במלחמת ששת הימים, אומנם היה ניצחון גדול המהווה הישג רוחני גדול, אך לא היה נס פיזי של הצלה "ממות לחיים", כי עם ישראל לא היה נתון בסכנת השמדה, כפי שהיה במלחמת השחרור. מסיבה זו הוא סבר, שביום העצמאות יש לומר הלל בברכה, כי כל מה שהתרחש בארץ, כקיבוץ גלויות והתרחבות גבולות הארץ, הכל הוא פועל יוצא מהקמת המדינה". עכ"ד. גדולי ישראל אחרים הגדירו שאכן הייתה סכנת השמדה ממש במלחמת ששת הימים, וצ"ע. הרחבה נוספת: מבחינה הלכתית קבעו רבותינו יום טוב והלל ביום העצמאות וביום ירושלים משום שהיתה הצלה מוות לחיים. אולם מעבר לכך יש לימים אלו משמעות רוחנית מהותית. יום העצמאות הוא הבסיס והיסוד למלכות ישראל בארץ ישראל לאחר כאלפיים שנות גלות. יום ירושלים יש בו חשיבות משני היבטים: היבט ראשון - חיזוק הקומה הראשונה של שלטון עם ישראל בארץ ישראל. היבט שני - עליית קומה נוספת בגאולת ישראל. נפרט: חיזוק הקומה הראשונה - במלחמת ששת הימים הניצחון היה גדול ופלאי והרגישו כולם שיד ה' היא העושה ומכוונת את כל המהלך של הקמת המדינה ושיבת ציון. עד אז היה ניתן לחשוב שאולי כחם וגבורתם של בוני הארץ בלבד היא שבונה את הארץ ומיישבת אותה, וממילא היה ניתן לחשוב שיציבות המדינה היא רעועה ועמידתה תלויה ביסודות מפוקפקים. לאחר מלחמת ששת הימים ניתן להבין שהבניין הלאומי בארץ ישראל הוא מכוון ומושגח על ידי הקב"ה וממילא הבניין הלאומי ימשיך להתחזק ולהתפתח בע"ה. כעין זה כתב המהר"ל (חידושי אגדות שבת, כא:, ד"ה כשנכנסו יונים להיכל) בעניין נס חנוכה שעל ידי נס פך השמן היה ניכר שניצחון המלחמה היה על ידי נס השם יתברך ולא מכחם וגבורתם של חיילי המכבים. על פי זה היה מקום לאחד את היום הודיה ושמחה של יום העצמאות ויום ירושלים ליום אחד. אכן היו רבנים שרצו לעשות כך (ניתן לראות בפרוטוקולים של מועצת הרבנות הראשית שדנו בדבר כחצי שנה לאחר מלחמת ששת הימים). אולם ישנו היבט שני - קומה נוספת בגאולת ישראל: ניצחון מלחמת ששת הימים לא רק נתן תוקף וחשיבות ליום העצמאות אלא ניתן לומר שיש בה קומה נוספת בגאולת ישראל. זכינו לשחרר שטחים רבים בארצנו הקדושה כולל מקומות קדושים ובראשם ירושלים ומקום המקדש. ניתן לומר שיום ירושלים יש בו תוספת קומה של בסיס לקדושה בגאולת ישראל. מו"ר הגר"ש ישראלי זצ"ל הגדיר זאת בדרשותיו כך (מובא בספר 'זה היום עשה ה' '): יום העצמאות היא יום של חירות ויום ירושלים יום של חרות (חרות על הלוחות – כלומר תורה). נראה שמשום כך ראו לנכון לקבוע את יום ההודיה דווקא ביום כח באייר שבו שחררו את ירושלים הקדושה, ולא קבעו ביום אחר, כגון סוף המלחמה וכדומה (ראה בעניין זה בפרוטוקלים של הרבנות הראשית הנ"ל, ובספר זה היום עשה ה' עמ' קכד). לסיום אציין לספרים הנפלאים של ידידי הרב שי הירש בשם 'המחזיר שכינתו לציון' שקיבץ כעמיר גורנה חומר רב שכתבו גדולי ישראל על יום ירושלים ועניינים שקשורים לו. בברכה