כבודו כתב: שבמשנה ברורה דרשו (סימן רעא, אות 93) הביאו בשם הגרש"ז אויערבך והגר"נ קרליץ שאם המברך שופך מכוסו לכוסות הריקות של שאר המסובים אין צורך לשפוך לכוסם קודם שישתה כיון שאין לפני כל אחד כוס יין בפני עצמו, נחשב הדבר כאילו כולם שותים מכוסו. וכל דברי המשנה ברורה אינם אלא באופן שיש לפני כל אחד מהמסובים כוס שיש בה יין פגום.ע"כ. ואני תמה, אם כן למה כתב מרן שכשמוזג לכוסות הרקים של המסובים לא יטעמו לפני המקדש כיון שזקוקים לכוסו וכו, ומה כל החרדה הזו? שיטעם המקדש ואח"כ חמזוג לכוסות המסובים? האם אין הוכחה מכאן שאינו סובר כסברא הנ"ל שהובאה בשם האחרונים הנל?

שלום וברכה, אין סתירה בין דברי השולחן ערוך (רעא, טז) לדברי הגרש"ז אויערבך והגר"נ קרליץ. השולחן ערוך כתב שאם בעל הבית רוצה למזוג לכוסות הריקים של המסובים אסור להם לשתות לפני המקדש משום שהם זקוקים לכוס שלו. אין הכי נמי שאם בעל הבית רוצה הוא יכול לשתות ואז למזוג לכוסות הריקים שלהם. כנראה רצית להוכיח שאם זה בסדר שבעל הבית ישתה ואז ימזוג לכוסות הריקים שלהם אז בשביל מה הוא מוזג להם לפני ששותה. אין בזה קושיא. יתכן שהוא רוצה למזוג להם לפני ששותה משום הסכנה ואי הנעימות שיש בשתייה מכוסו של אחרים (ראה סימן קע, טז). אם אתה רואה קושיא מהשו"ע על הפוסקים הנ"ל אז זה גם קושיא על המ"ב שכתב (סי' רעא, שער הציון ס"ק פט) שהמקדש יכול לשתות ואחר כך לתת למסובים לשתות מהכוס שלו ואינו נחשב פגום. לפי דברי המשנה ברורה נשאל מה כל החרדה למזוג לכוסות המסובים, שישתה ואז ייתן להם לשתות מכוסו? אלא שאין קושיא כלל כפי שכתבתי. בברכה