במחילה אבל לכאורה יש בדברי כבודו חוסר דיוק: שהרי מדברי השו"ע קע סעיף כב מבואר שאם מקנח מרום נשיקת הפה בכוס, אין בזה יותר משום מאוס, ומוכח שלדעת מרן, כל הבעיה היא הרוק שלו שנגע בשפת הכוס [שלעיתים הוא ניכר שם], ולא המעורב במשקה [שכבר אינו ניכר כלל ולכן אינו מאוס] - וזה דלא כדברי הט"ז שהביא מצוואת ר"א הגדול שיש סכנה במשקה עצמו , ולדבריו לא יועיל שיקנח את שפת הכוס ע:ש. ולכן קשה על הרב האחרונים הנ"ל שאם מותר להעביר לכוסות שלהם למה כל החרדה הזו שמוזג להם לפני שטועם, שיטעם וימזוג, שאז אין בעיה של מיאוס לדעת מרן, ומ"ש כבודו שגם על השער הציון קשה אותה קושיה, שמה כל החרדה, שיטעם ויתן להם מאותו כוס? אין זו קושיה שבפשוטו אסור לעשות כן מפני המיאוס, ולכן מרן בשו"ע לא נקט דרך זו, והרב שער הציון ציין שזה אפשרי, וסמך על המעיין בדברי השו"ע סימן קע הנ"ל שרק אם מקנח מקום נשיקת הפה שרי. אך כיון שאין זה היתר פשוט, אז פשוט שאין קושיה על המשנ"ב למה מרן לא הביא דרך זו. אך על הרב קרליץ קשה. [ודרך אגב לא מצאתי בדירשו הנ"ל שגם הרב אוריברך סובר כן, רק הרב קרליץ הוזכר שם].

שלום וברכה לשואל התלמיד חכם, ישר כח על העיון בסוגיא זו. א. ראשית כל אציין שכיוונת בהוכחה שלך לשו"ת מגדנות אליהו (ח"א, קכט). דבריו הובאו בפסקי תשובות (רעא, הערה 403). הוא מדייק מהשולחן ערוך (רעא, טז) שאם שותה המקדש ואחר כך מוזג לכוסות הריקים של המסובים, אזי היין של המסובים פגומה. עוד הוא מציין לדברי המשנה ברורה (קצ, ס"ק ד) שאף מדבריו מוכח כן. ב. כתבתי לדחות את הראייה הנ"ל וליישב שהשולחן ערוך כתב שיש למזוג למסובים לפני שישתה המקדש משום שאין לתת למסובים מכוס ששתו ממנו מפני הסכנה כמבואר בסימן קע, סע' טז. הוספתי שנצטרך ליישב כך את השער הציון (רעא, ס"ק פט) שכתב שאם שתו המסובים מכוסו של המקדש עצמו הכוס אינו פגום. כתבת על זה שלא דקדקתי שלדעת השולחן ערוך (קע, כב) ניתן למזוג מהכוס ששתו ממנו לאחרים ואין סכנה וקשה על חוט השני מדוע צריך למזוג למסובים לפני ששותה, (הרי אין לדעתו חשש פגום, ואין סכנה). חוששני שכבודו לא דקדק בדברי השולחן ערוך (קע, כב) שכתב שצריך למזוג דרך המקום ששתו ממנו על מנת לשטוף את המקום ששתו ממנו, וביין לא ניתן לשפוך משום שיש בזה בל תשחית וצריך לקנח את הכוס. ב. משנה ברורה דרשו ציינו לדברי הגרש"ז בהליכות שלמה פסח (פרק ט, הערה 96). שם בהליכות שלמה הפנו לקובץ בית אהרן וישראל חשון תשנ"א. חיפשתי ומצאתי שנמצא קובץ הנ"ל תשרי- חשון תשנ"ב. שם (עמוד עד', אות ח) כתב ליישב כדבריי הנ"ל שהשולחן ערוך כתב למזוג לפני ששותה משום הסכנה, וברוך שכיוונתי. עיין שם שהאריך בזה הרבה. אגב, לא הגרש"ז עצמו כתב את המאמר אלא נכדו הרה"ג ר' אריה לייב. אולם כתבו בהליכות שלמה שם שסבו הגרש"ז ראה והסכים לדברים. ד. יש לציין שלא נוהגים לנקות את הכוס אלא נוהגים ששותים מכוס ששתה אחר. יישבו הפוסקים שלצורך מצוה אין סכנה (שדי חמד). והשש"כ (מח, הערה סט) פקפק בסברא זו. הסבר נוסף הוא שנוהגים כך רק כשיודעים שבעל הבית אינו חולה (בן איש חי שנה א, בהר, אות יג). משמע מדברי הבן איש חי שאין בעיה לעשות כן אפילו כשאינו כוס של ברכה כשיודע שאין לשותה הראשון חולי. כל טוב