בה האם מותר ביום טוב להניח גפרור על הפלטה ומהחימום ראש הגפרור מוצת ונדלק, אם חום הפלטה נחשבת לאש ואז נחשב כאילו מעבירים מאש לאש ומותר?

שלום וברכה, כמדומני שמציאותית לא ניתן להדליק גפרור מהחום של פלטה מצויה. אולם במקרה שהדבר אפשרי ניתן להקל בכך בשעת הצורך. אף שהגפרור לא נדלק מהאש עצמו אלא נדלק מהחום של הפלטה החמה מכח סלילי האש שבתוכה, סוף סוף החום הזה מגיע ישירות מהאש וההדלקה נחשבת כהעברה מאש לאש ומותרת (הלכות המועדים על פי דעת הרב שלמה זלמן אויערבך ועוד). יש חולקים ואוסרים משום שלדעתם מותר להדליק רק ישירות מאש (כך עולה מדברי הסטייפלר ועוד פוסקים). יש יותר מקום להקל ולהדליק גפרור מכיריים חשמליות בברזל המלובן והגפרור נדלק מיד מהחום, ואין זה נחשב הדלקת אש חדשה האסורה ביום טוב אלא העברה מאש לאש המותרת ביום טוב, משום שהכיריים בעצמם נחשבים כאש (הלכות המועדים). ויש פוסקים שאסרו גם הדלקה מכיריים חשמליות (הרב אליהו). מקורות והרחבה: כתב המשנה ברורה (תקב, ס"ק ד) בשם הכתב סופר שאסור להדליק גפרור על ידי שיתחוב אותו באפר כירה חם שאין בו אש אלא חום של אש, שהרי הוא ממציא דבר חדש, וכן לחכך הגפרור בברזל חם מלובן כמו בתנור ברזל כתב גם כן שלא נראה להתיר. אבל אם יש שם גחלת בוערת מותר להצמיד בה גפרור שתדליק אף שאין בגחלת שלהבת קשורה. וגם מגחלים עוממות מצדד הכתב סופר שמותר. בספר אמרי יושר (נשים, בסוף אות ע') הביא שיש אומרים בשם החזו"א שמותר להדליק גפרור על ידי נגיעה בברזל מחומם סביבות התנור. ובשו"ת אז נדברו (ח"ז סי' סא) כתב לבאר שהחזון איש דיבר שהברזל אדום ונדלק בנגיעת הגפרור אזי נחשב הוא כאש עצמו. ואפשר שגם המשנה ברורה יודה באופן הזה שהרי כתב שאסור להדליק באופן שצריך לחכך בברזל שצריך מעשה ממש לפיכך דומה למוליד אבל כשנדלק הוא כגחלת. ובשו"ת אג"מ יור"ד ח"ב סימן ע"ה כתב: "ובדבר להדליק גפרור באור האלקטרי חשמל מתחילה היה נראה שיש לאסור אף אם הוא אדום מהחום וכ"ש בשאינו אדום אבל אחר העיון נראה דכשהוא אדום יש להתיר דהוא כמו אש בעין ע"ש". והגרש"ז אויערבך (מובא בשמירת שבת כהלכתה יג, הערה יד) התיר להצית גפרור על ידי החזקתו מעל לשלהבת, כגון מעל לגלילה של מנורת נפט או בחוט חשמלי לוהט שאינו אלא מעביר מן השלהבת הקיימת. בספר הלכות המועדים (פרק ח, הלכה ג, הערה 9) כתב שלפי דברי הגרש"ז מותר להדליק גפרור מפלטה חשמלית שיש בתוכו סלילי אש כיון שהחום הזה בא ישירות מהאש ולכן אף שאינו נוגע בו הוא נחשב כאש. והביא שם (הערה 10, וכן ראה הערה שם בשש"כ) שיש שחלקו על הגרש"ז ולדעתם צריך להדליק מהאש ממש ולא באופן הנ"ל. דעת הגר"ע יוסף כדעת הגרש"ז שמותר להדליק גפרור מראש הזכוכית של מנורת נפט (לאמפא) אף על פי שאינו נוגע ממש בראש השלהבת, כיון שעל כל פנים יש שם אש מצויה. וכתב הגר"ע יוסף שדיבר עם גדולים בעניין זה וכמה מהם נטו גם כן להתיר (חזון עובדיה הלכות יום טוב עמ' נב, הע' פז). ובספר הלכות המועדים (פרק ח, הלכה ג הערה 11), כתב לגבי הדלקת גפרור מכיריים ש"נראה שיש להקל בשעת הצורך גם כשהוא רותח מאוד שנדלק מיד בנגיעתו שהרי זה כאש ממש אף אם אינו אדום, בפרט בחומרים שאינם מתלבנים. אבל אם צריך לשפשף כדי להדליק אין להקל שאין זה נחשב אש. ונראה דאף אם אין הנייר נדלק מיד ולוקח מעט זמן עד שנדלק הנייר או הקש שמניח על הברזל המלובן מותר כיון שיש שם אש בתוכו ועדיף מגחלת עמומה שהבאנו בהערה דמצדדים הפוסקים להקל וכל שכן כשהברזל מלובן ממש שמותר להדליק ממנו אף שלוקח קצת זמן". ובספר מאמר מרדכי לגר"מ אליהו (כרך למועדים ולימים, פרק י"ז סעי' ל) אסר הדלקה מכיריים וזה לשונו: "מותר להעביר אש בעזרת גפרור דוקא מאש קיימת, אבל אסור להדליק בגפרור על ידי חיכוך. כמו כן אסור להדליק גפרור על ידי קרובו למקור חום ככירת חשמל וכדומה, אולם מגחלת מותר (שו"ת רב פעלים שם, ועיין משנ"ב סי' תק"ב ס"ק ב')". ובקונטרס הזכרונות (כה יא) כתב הגרח"ק בשם דודו החזון איש: יש אומרים משמו שנהגו להדליק גפרור ביום טוב על ידי נגיעה בברזל מחומם שסביבות התנור. וכן העידו שאמר להדליק גפרור על ידי שנוגעים בצד הגפרית באש". כל טוב!