שאל את הרב

מסכת יבמות ושאלות קשות מבחינה השקפתית

undefined

הרב ש. יוסף וייצן

ט"ו סיון תשפ"ב
שאלה
שלום הרב, אני לומדת דף יומי ועכשיו במסכת יבמות. אני לא פמיניסטית כזאת.. ולומדת מתוך אהבת תורה ורצון לדעת יותר. אבל הלימוד במסכת יבמות ממש קשה לי, אני כמעט מתחילה להבין את הנשים שיוצאות נגד ההלכה. מדובר על אלמנה, שבעלה מת. מותר לאחיו לבוא עליה (גם בעל כרחה (!!) כלשון הגמרא) ונראה שלא לוקחים בחשבון בכלל את הצורך שלה, המקום שלה ומה שנכון לה. היבם יורש את בעלה.. יכול להיות לפי ההלכה שהאח הוא רשע, שלה עצמה יש כבר הרבה ילדים.. הכול יתכן, ובכלל לא שיקול. רק טובת המת וזכרו. הרי אותה מותר ליבם לגרש אחרי מעשה הייבום והיא רק מקבלת כתובתה. (אני יודעת שבהלכה אחר כך נפסקו מדרבנן כמה הקלות בנושא הזה, בית דין ממליץ לא לייבם אם היא צעירה והוא זקן וכו, אבל זו המלצה... וכן שמתייבמת לרצונה אבל לא בדיוק משנה את פני התמונה ההלכתית) זה ממש קשה לי לקבל את זה מבחינה מחשבתית. יש דיונים בגמרא על אנוסה, על אנוסה אשת כהן שאסורה עליו, על אנוסה בת שלוש פחות יום (!!) שאז מותרת לכהן בהמשך או לא.. וכו'. וכל הדיונים האלה קשה לי מאוד שנראה שאף פעם לא לוקחים בחשבון את הצד של האשה. אני לא מדברת רק על "חוסר רגישות" לכאורה, כי אני מבינה שהדיון כאן הוא עקרוני הלכתי יבש... אבל גם ההלכה והאמוראים (וגם המצווה עצמה מהתורה) אין כמעט שום מבט על האשה והיא כחפץ להקים שם המת או לאפשר ליבם לירש את אחיו. באמת יש לי אמונת חכמים ועד כה אמירות נגד האשה לא נתפסו לי באופן קשה אבל הפעם אני מרגישה שהטענות נגד ההלכה יש בהן ממש, כי אף אחד לא רואה את המקום והצורך של נשים וכאילו לא לקחו אותן בחשבון בכל פסיקת ההלכה לדורותיה. זה ממש קשה לי. אשמח מאוד להסבר שיניח את דעתי. תודה רבה
תשובה
שלום רב הקושי שלך לדעת נוגע להפרדה בין הדרך ארץ שקדמה לתורה לתורה ולהפרדה בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה. בתורה לא נכתבו המידות הטובות כמצוות. ובארו המפרשים זאת לא משום שאין חשיבות למדיות התטובות. המידות הטובות הם הדרך ארץ שקדמה לתורה. אי אפשר להתייחס לתורה אם לא הקדמתה את המידות הטובות. התורה הקדישה חומש שלם חומש בראשית שאינו חומש של מצוות אלא חומש של האבות. מהאבות למדנו את הדרך ארץ שקדמה לתורה. התורה שבכתב הינו רובד שבא על גבי הרובד היותר בסיסי של המידות הטובות. לכן מי שקורא את המצוות כמצוות שדוחות מידה טובה לא מכוין לכוונת התורה. התורה שבכתב הינו רובד של תורה שאינו כיול לעמוד בנפרד מהתורה שבעל פה. התורה שבעל פה היא זו שהופכת את התורה לתורה שאין בה רק עקרונות אלא ערונות שמותאים לעולם המעשי. העולם המעשי הינו עולם שיש בו מפגש בין ערכים שונים. התורה שבעל פה היא זו שמסתכלת בצורה הוליסטית ורואה כיצד לישם בפועל את התורה שבכתב. לפעמים כשיש סתירה בין ערכים שונים יש כוח לחכמי תורה שבעל פה גם לעקור דבר מן התורה. העקירה של חכמים אינה מנותקת מהתורה שבכתב. היא נהפכת ליחידה אורגנית אחת עם התורה שבכתב. למשל מצוות היבום באה בצורה ערכית קודם כל לתת ערך חשוב למשפחתיות. התורה רואה בחיים האישיים שלנו ערך. אולם הם מקבלים משמעות גדולה יותר כשהם חלק מהמעגל הרחב של המשפחה. המצווה הזו מרחיבה את החיות של האדם הבודד מהחיים שלו בעולם הזה לחיים גם לאחר מיתתו. דווקא מבחינת הדאגה לחיים האישיים נראה שעיקר הדאגה הוא דווקא לאשת המת ולא רק למת. במגילת רות אנו רואים שהקושי במצווה היה לגואל . דווקא בועז נחשב כעושה מעשה נעלה של לקיחת רות . על מגילה זו נאמר שהתורה תחילתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים. הנשים בדורות הקדומים היו תלויות כלכלית בגברים. אישה אלמנה היא נידנות כמעט בעל כרחה לחיי עוני ומסכנות. דווקא מצוות היבום נועדה לדאוג לאישה. כיצד ליישם את הערכים של התורה בצורה הוליסטית על כך תורה שבעל פה משלימה את מה שאין בו התייחסות לתורה שבכתב. סוף מסכת יבמות מסתימת במאמר חכמים "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם" ארבעה מסכתות מסתימות במאמר זה. המהרש"א מבאר מדוע מסכת יבמות מסיימת במאמר זה. נראה לי שדברי המהרש"א כאילו נכתבו במענה לשאלות שלך. אנו אצטט אותם בפנייך ואני סומך על כך שאת תביני אותם. מהרש"א על יבמות דף קכב/ב ונראה הטעם דהכא בהך מימרא לפי שיש במסכת זו דברים תמוהים לכאורה כאילו עוקרים דבר מן התורה דבפרק האשה פריך וכי ב"ד מתנין לעקור דבר מן התורה בכמה דברים ומשני לה והתוס' שם בר"פ גבי עיגונא הקילו בה רבנן כתבו ואין זה עקירת דבר מן התורה כיון שדומה הדבר הגון להאמין כו' ע"ש והוא דחוק גם בשמעתין היאך הקילו בא"א לעקור דבר מן התורה דהא מן התורה בעי דרישה וחקירה גם בפ"ק דאמרי' הנך צרות דבית שמאי לבית הלל היכי ניעבד ליחלצו נמאסו אגוברייהו וכ"ת לימאסן דרכיה דרכי נועם גו' וכן בס"פ יש מותרות ולא נעשה מתים כחיים מק"ו כו' ת"ל דרכיה גו' והוא תמוה לכאורה וכי משום דלא נימאסן נימא דפטורה מחליצה ואין זה אלא דברי קבלה דרכיה דרכי נועם גו' שאם תמאס בעיניו יתן לה גט. ולזה סיים במסכת זו בדרש הזה ת"ח מרבים שלום בעולם שנא' וכל בניך למודי גו' ור"ל דאין זו עקירה מן התורה אבל דברים אלו נוגעים במדת השלום כמ"ש פ' נערה וראה בנים לבניך שלום על ישראל דלא אתיא לידי חליצה ויבום דזה מביא קטטה דשמא הוא לא יחלוץ והיא לא תחפוץ בו ותבא לידי עיגון ואין זה שלום כמ"ש השרוי בלא אשה שרוי בלא שלום וכן להיפך ועוד כמו ששנינו בפרקין בב' יבמות לזו אין בנים ולזו יש בנים זו שיש לה בנים מותרת והיינו דביש בנים לבניך איכא לה שלום שתינשא לשוק משא"כ באין לה בנים וכן הרבה: ואמר שלום רב לאוהבי תורתך. דאין זה עקירה אלא ממדת שלום שלא תעגן האשה וכתיב דרכיה דרכי נועם גו' שלא תמאס בעיני בעלה ואם יתן לה גט אין זה נתיבות שלום ואין למו מכשול שתבא לבעלה ע"ד לא יאונה לצדיק כל און ואמר יהי שלום בחילך דהיינו שנאמנת שתינשא לשוק ושלום בארמנותיך דנאמנת שתתייבם ותשאר בביתה ולא תתעגן או שיש לפרש שנאמנת כשיש שלום בחילך אבל במלחמה אינה נאמנת ושלוה בארמנותיך כשאומרת מת על מטתי. ואמר למען אחי ורעי גו' לפי שהאמינו עד א' גם האשה עצמה נאמנת לומר מת בעלי או מת יבמי והיינו למען אחי לומר מת בעלי שתתייבם לאחיו ומת יבמי שתינשא לשוק לרעים ע"כ אמרו אדברה להעיד גם ביחידות בך מפני השלום שלא תתעגן. ועוד אמר למען בית ה' אלהינו גו' כ"א יתרבו העגונות שלא יהיה ע"א או האשה עצמה נאמנים יאריך בנין בית אלהינו כמ"ש אין בן דוד בא עד שיכלו הנשמות שבגוף ע"כ אבקשה טוב לך לאשה כמ"ש השרוי בלא אשה שרוי בלא טובה וההיפך אם תתעגן תהיה היא בלא טובה. ומסיים ה' עוז לעמו יתן שאין זה עקירת דבר מן התורה כי הקב"ה נתן עוז וכח לעמו שהם ת"ח בדבר הזה להיות מקילין בדבר שהרי ה' יברך את עמו בשלום כמ"ש וכל נתיבותיה שלום ואין כאן שלום אם תתעגן ובדרך הזה יתפרש המקרא ישא ה' פניו אליך גם לעקור דבר מן התורה לפי שישים ה' לך שלום ובכן סיימנו המסכת זאת לשלום כן יזכינו האל ללמוד וללמד לשלום אכי"ר: עד כאן דברי המהרש"א. כל טוב
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il