שאל את הרב

  • משפחה, ציבור וחברה
  • אימוץ

האם בילד מאומץ מקיימים "פרו ורבו"?

undefined

הרה"ג יעקב אריאל

ח תמוז תשס"ה
שאלה
כמיהתם הטבעית של כל זוג שזה עתה נישא, היא - להיפקד בעזרתו יתברך, לגדל דור ישרים יבורך ולקיים את מצוות העיקר "פרו ורבו"; דא עקא, שמסיבות רפואיות, פעמים כאלו שנכפים על האישה, ופעמים בשל בעיות רפואיות שפוקדות את הגבר, אין הם יכולים לזכות בזכות ההורות על דרך הטבע, שעליה כבר נאמר כי היא ביסוד-כל-היסודות, בתשתית-כל-התשתיות, היא קיומו של המין האנושי, היא שאיפתו של האדם, בוודאי שאיפתה של אישה; מציאות זו של זוגות חשוכי ילדים, קשה היא מנשוא. חלק מהזוגות מקבלים בכניעה את שנכפה עליהם וממשיכים בשגרת חייהם; החלק האחר שאינו מצליח להתמודד אל מול גזירת השמיים, פעמים אף נפרד בשל המתיחות והקושי של השלכות הגורל; והחלק האחר של הזוגות, ניחנים בנחישות ובתקווה משותפת ובאמונה גדולה בעזרתו יתברך, ואינם מניחים לשום אבן נגף לחבל ולפגוע בזוגיותם. דא עקא, שמעל ראשם של אלו האחרונים, מרחפת סוגייה הלכתית חד משמעית, המדירה שינה מעיניהם. הכוונה היא לתקנת חכמים במשנה ביבמות פרק ו (בבלי סד ע"א) הקובעת כי: "נשא אישה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה אינו רשאי לבטל, גרשה מותרת להינשא לאחר". השאלה, הינה - האם בחלל החברתי הקיים כיום, פתרון האימוץ לזוגות חשוכי ילדים (אשר מנסים מזה עשר שנים ויותר, ללדת ילדים, ולא עולה בידם) יכול לשמש כפרי תחליף הלכתי הולם, להורות טבעית, הנבצרת מזוגות אלו, ובכך הרי שיהיה בו כדי פתרון אף בהתמודדות אל מול הנאמר לעיל, במסכת יבמות. האם זוג חשוך ילדים, יוכל להיתלות באימוץ ילד, כפתרון הלכתי הולם, להגשמתה המלאכותית של מצוות "פרו ורבו", ובכך הרי שייחשב להם (לזוג) כאילו גידלוהו משכבר הימים. עובדה היא, כי הורים מאמצים רבים, מעידים, כי הענקת חום ואהבה לילד גם אם לא הם ילדו בעצמם, הינה הורות לכל דבר ועניין, ותוך זמן קצר מאוד, הם שוכחים, שלא הם ילדו אותו. ובהקדמה לתוספתא ביבמות כותב החזון יחזקאל: "גם אלה אשר הבורא מנע מהם פרי בטן, לא נמנעו מהם ערכי הרוח שיש בחיים משותפים של איש ואישה בקיומו של עולם. "כל המלמד את בן חברו תורה כאלו ילדו" ו"כל המגדל יתום בתוך ביתו (בביתו דווקא, שמקיים בו "עמלנו אלו הבנים" בגופו, ולא בבית אחר בממונו) כאילו ילדו". יש שווי המשקל בצער של גידול יתום בתוך ביתו, כנגד צער הריון ומכאובי הלידה. שקולים הם רחמי איש חסד כרחם אב על בנים על זרע לא לו, ורחמי אישה רחמנייה שהעמיסה על זרועותיה ילד זר כגמול עלי אמו". ועוד, שהרי אותם זוגות, דבוקים הם בקשרי אהבה עזים וחזקים ונחשבים הם כאמור, בבחינת "ודבק באשתו והיו לבשר אחד" (בראשית ב כד’) וכיצד כעת משנכפה על הזוג גזירה שאינה אשם תורם של מי מהם, ייפרדו אלו, וימוססו את רקמת האחדות והמשפחה שאליה הם עורגים?!
תשובה
בן מאומץ אינו בן טבעי ואין יוצאים בו ידי חובה מה גם שאביו הביולוגי מקיים בו מצות פו"ר, וא"א שגם המאמץ יקיים בו את המצוה. אם הקשר בין בני הזוג טוב ואינם רוצים להיפרד אינם חייבים להתגרש (פ"ת אה"ע קנד) האימוץ במקרה זה מסייע לזוגיות ביניהם ויש מצוה לגדל ילד כזה לתורה ולמצוות, שהרי אלמלא האימוץ בודאי לא היה זוכה לחינוך ראוי.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il