שלום וברכה הרב, מהו האיסור בנגיעה בפנויה טהורה? ברור לי שביאת פנויה אסורה בהלכה ונגיעה בנידה משום לא תקרבו אבל לא תקרבו מדבר גם על ערווה וטהורה אינה ערווה אם כן מהו המקור לאיסור נגיעה בפנויה טהורה? אני מדבר על נגיעת חיבה האם אסור מק"ו על ייחוד? שייחוד פנויה אסור אז גם נגיעה אסורה? האם אסור משום הרהורי עבירה והוז"ל הנלווים לזה? האם איסור בנגיעה בפנויה טהורה מופיע בספרי ההלכה? יכול להשתמע כאילו אני מנסה להתיר לעצמי את האסור אבל לא היא אני פשוט מברר מהי ההלכה כמו שהיא כל שאר האיסורים ברורים לי כי הם מופיעים במפורש בספרי ההלכה לעומת זאת איסור זה לא ממש ברור לי. וכן הסיפור בגמרא על האמוראים שהרכיבו כלות על כתפיהם שיש שמתרצים את זה שבגלל שהיו צדיקים מאוד גדולים אזז לא היה להם יצר הרע אז היה מותר להם אבל בגלל שאנחנו לא צדיקים ויש לנו יצר הרע אז אסור לנו זה תירוץ אנטי הלכתי בעיניי יותר הגיוני לומר ההפך שלאדם צדיק יותר יש יותר יצר "כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו" וכולם שווים בפני ההלכה ואין אדם שיכול לומר אני אגע באישה ולא יהיה לי הרהור "אין אפוטרופוס לעריות" "ואל תאמן בעצמך עד יום מותך" אם כן מהו התירוץ האמיתי? כל טוב.

שלום לך, פנויה אסורה אפילו אם היא טהורה מכמה סיבות (שאת חלקן הזכרת בשאלתך). עצם הקרבה אסורה לחלק מראשונים מלאו ד"לא תקרבו לגלות ערוה" (ויקרא יח, ו. ועיין ברמב"ם הל' אישות פ"א הל' ד שאסר מסיבה אחרת) ולחלקם איסורה מדרבנן (ריב"ש תשובה תכ"ה ועוד). בנוסף הזכירו הפוסקים סיבות נוספות לאיסור. וכבר בגמרא נידונה שאלה זו (תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף עה עמוד א): "אמר רב יהודה אמר רב: מעשה באדם אחד שנתן עיניו באשה אחת, והעלה לבו טינא. ובאו ושאלו לרופאים, ואמרו: אין לו תקנה עד שתבעל. אמרו חכמים: ימות, ואל תבעל לו. - תעמוד לפניו ערומה? - ימות ואל תעמוד לפניו ערומה. - תספר עמו מאחורי הגדר? - ימות ולא תספר עמו מאחורי הגדר. פליגי בה רבי יעקב בר אידי ורבי שמואל בר נחמני. חד אמר: אשת איש היתה, וחד אמר: פנויה היתה. בשלמא למאן דאמר אשת איש היתה - שפיר. אלא למאן דאמר פנויה היתה מאי כולי האי? - רב פפא אמר: משום פגם משפחה. רב אחא בריה דרב איקא אמר: כדי שלא יהו בנות ישראל פרוצות בעריות". לדעה שנאסר אפילו בפנויה, הכוונה לפנויה טהורה, ואעפ"כ אסור. וכן פסק הרמב"ם בהלכות יסודי התורה (פרק ה הל' ט). ומכיוון שאיסור זה פשוט אציין לשני פוסקים שהזכירו אותו: ראה באיגרות משה אבהע"ז ח"ד סי' ס במה שכתב בסוף התשובה. סיכום הנושא נמצא בספרו של הגאון הרב עובדיה יוסף זצ"ל, טהרת הבית, ח"א עמ' לו ואילך. (וראה שם בדיון ביחס לטבילת פנויה בערב יום הכיפורים). כמו כן האחרונים עסקו בדין זה, כאשר נגעו באיסור פילגש בדורנו. ודי לחכימא. ולעניין הסיפור על חכמים שנשאו את הכלות על כתפיהם יש שכתבו שהם נשאו אותן על כיסא ולא נגעו בהם ממש, ויש שכתבו שלדידם זו לא הייתה זו נגיעה של חיבה. ואע"פ שכולם שווים בפני ההלכה, לא אצל כולם המציאות שווה, ויתכן שמה שהוא נגיעה המביאה לידי חיבה אצל אחד זה לא כך אצל האחר. וכל אחד מכיר בעצמו מהו הגבול שמעבר עליו מביא אותו לידי חטא. בברכה אוריאל טויטו