שאל את הרב

  • משפחה, ציבור וחברה
  • כתובה
קטגוריה משנית
undefined
שאלה
שלום, שאלתי היא בנושא החלת כתובה בזמנים מודרניים. הכתובה כידוע היא הסכם נישואין מימי עבר רחוקים, אלא שעדיין חובה לחתום עליה היום בנישואים יהודיים, באותו נוסח עתיק, ועדיין מחילים בפועל את אותו חלק של הכתובה שבו הגבר מתחייב לשלם לאישה סכום כסף כסף קבוע בהסכם ("כתובתה") אם הוא מגרש אותה. אבל מה המשמעות של החלת חוזה עתיק זה בימינו כאשר כל התנאים מסביבו השתנו, וכל הנחות היסוד הכתובות בו כבר לא מתקיימות. כך למשל: 1. בל ניתמם, רוב הנשים היום לא בתולות בחתונתן, ואף גבר לא באמת יכול לבדוק זאת גם אם הוא רוצה. הנחת יסוד של ההסכם לא מתקיימת. 2. בעת שהסכם כתובה החל להיות נהוג, אישה הייתה הופכת עם הנישואין לרכושו של הבעל. כל רכוש שלה (למעט מיטלטליה האישיים כגון בגדים ותכשיטים) היה עובר לרשות הבעל. כל כסף שהיה בידיה בין אם מעבודה או כל דרך אחרת, היה בחשב רכוש הבעל. לפיכך היה הגיון בעולם העתיק שהאישה תקבל פיצוי אם הוא מגרש אותה. אבל כיום הכל שונה - בעת הגירושין האישה מקבלת מחצית הרכוש המשותף (כך הוא נחשב היום). אז מה ההצדקה ההלכתית להמשיך לקיים רק פן אחד בהסכם כששאר התנאים כבר לא מתקיימים? 3. אחד התנאים הברורים בכתובה היא שאישה מביאה נדוניה (100 זקוקים כסף צרוף). למה את זה לא אוכפים, רק אוכפים את התשלום "ביציאה"? 4. בעבר אישה לא הייתה יכולה לגרש את בעלה, רק הבעל היה יכול לגרשה, אך כיום 70-90% מהגירושין הן ביוזמת האישה. נוצר מצב שהאישה מגרשת את הבעל, ובתמורה זוכה בפרס. איפה ההגיון בכך? 5. אחת ההתחייבויות הבסיסות של האישה בכתובה הייתה לא לבגוד בבעלה, אלא שהיום לא זו בלבד שזה לא נאכף אפילו לא מתירים לגבר לעשות בדיקת אבהות (מחשש לממזרות כביכול). אז מדוע מפנקים את האישה בכסף ומאידך אין עליה (באופן מעשי) כל מחויבות מצידה לנאמנות לגבר?
תשובה
שלום וברכה, כהקדמה לשאלותיך, כאשר חז"ל תיקנו תקנה כדי לבטל אותה יש צורך בבי"ד יותר גדול בתורה מביה"ד שתיקן את התקנה, לכן גם אם נכון היה לבטל את תקנת הכתובה אין לנו אפשרות לעשות זאת. וכן פסק הרמב"ם (הלכות ממרים פרק ב הלכה ב): "בית דין שגזרו גזרה או תקנו תקנה והנהיגו מנהג ופשט הדבר בכל ישראל, ועמד אחריהם בית דין אחר ובקש לבטל דברים הראשונים ולעקור אותה התקנה ואותה הגזרה ואותו המנהג, אינו יכול עד שיהיה גדול מן הראשונים בחכמה ובמנין, היה גדול בחכמה אבל לא במנין, במנין אבל לא בחכמה, אינו יכול לבטל את דבריו, אפילו בטל הטעם שבגללו גזרו הראשונים או התקינו אין האחרונים יכולין לבטל עד שיהו גדולים מהם". לכן למרות השאלות שחלקן שאלות טובות אין לבטל את תקנת חכמים, אך נכון להסביר לחתנים שיתחייבו את המינימום ההלכתי ולא יגזימו בסכומים גבוהים. לגבי שאלותיך נתייחס בקצרה, 1. גם כאשר הכלה אינה בתולה הבעל צריך להתחייב לה כתובה של מנה (לבתולה מאתים), פעמים רבות החתן מסכים להתחייב מאתים גם אם אינו חייב כדי לשמור על כבוד הכלה, (סכום זה אינו גבוה- כ2000 ש"ח לעדות אשכנז וכ250 ש"ח לעדות ספרד). 2. בכתובה יש שני חלקים חלק אחד הוא עיקר כתובה מנה (לאינה בתולה), מאתים אותו חייב הבעל להתחייב לאשתו, ובלא זה אסור לו להיות איתה בבית אחד. וחלק שני הוא תוספת כתובה שחלקו הוא כנגד מה שהאשה הכניסה וחלקו מה שרוצה להתחייב לה מעצמו. שאלתך היא על החלק השני של הכתובה, אכן רוב בתי הדין כיום לא מחייבים כתובה כאשר האישה נוטלת מכח חוק יחסי ממון יותר ממה שחייב לה בכתובתה עיין בפסק דין של הדיין הרב אוריאל לביא: (https://www.yeshiva.org.il/Psakim/File/13753). 3. כפי שכתבתי בתשובה 2 מעיקר הדין הבעל חייב רק מנה מאתים גם אם האשה אינה מכניסה כלום. החיוב של 100 זקוקים הוא מנהג מאוחר יותר ולא כל העדות נוהגים לכותבו. 4. גם כיום האשה לא יכולה לגרש את בעלה, אך נכון שכיום גם לבעל אסור לגרש את אשתו בעל כורחה וא"כ פחות שייך הטעם לחיוב כתובה "שלא תהיה קלה בעיניו להוציאה" וכך כתב הרמ"א (שו"ע אבן העזר סו סעיף ג): "בזמן הזה במדינות אלו, שאין מגרשין בעל כרחה של אשה משום חרם רבינו גרשום, וכמו שיתבאר לקמן סימן קי"ט, (יח) היה אפשר להקל בכתיבת הכתובה, אבל אין המנהג כן ואין לשנות". במקרים בהם האישה היא זו שגרמה לפרוק הבית, מורדת בבעלה וכדו' היא מפסידה את הכתובה (שו"ע עז, ב). בברכה,
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il