שלום כבוד הרב מחילה מכבודך אבל יצא לי לקרוא את התשובה שענית לגבי השימוש בקריסטלים וטיהורם כעבודה זרה... אני אישה מאמינה, דתייה ומאוד חוקרת הנושא הקשור לקריסטלים וקטורות מתקופת בית המקדש... יש במקורות איזכורים רבים אודות הקריסטלים וסגולותיהן, החושן שלבש הכהן הגדול, 12 אבנים שהניח יעקב אבינו סביב ראשו כאשר נרדם בדרך והיה זקוק להגנה, המטה של האדם הראשןן שהיה עשוי מאבן הספיר, שבט ראובן (אבן הרובי) והדודאים הכוונה שיש קשר בין אבן הרובי לבין פיריון, רבי אברהם פורטלאונה ורבינו בחיי דיברו אודות סגולות האבנים ושימושם בתקופות קדומות, ועוד... פרופסור זוהר עמר חקר אודות ההיסטוריה של האבנים וכתב ספר מרתק בשם החן שבאבן, בו הוא מציג את הממצאים אודות סגולות האבנים ושימושם בעת הקדומה. יש לי עסק שבו אני מוכרת קריסטלים וקטורות והם על מנת לעזור לאנשים, ה' עדי לגבי תקופה ממושכת של בדיקה כי ההתעסקות בזה היא "כשרה" והרבה תפילות לה' שלא חס ושלום אחלל שם שמיים. קצת צרם לי ההכללה על האנשים שמוכרים את הדברים האלה ועושים כסף על חשבון האנשים... אם אדם מוציא את הבורא מהדבר אז אכן זו עבודה זרה וזה יכול להתרחש לא רק עם קריסטלים. אני תמיד אומרת שהמתנות האלה הם מאת ה' יתברך והוא שנותן בהם את הכח ואין להם כח מעצמם. צריך פשוט לראות ולבדוק ממי קונים ומה המסר שהוא מעביר... כמו שה' נתן צמחי מרפא, גם הקריסטלים הם המתנות של הבורא יתברך ולא צריך לפחד מזה אלא למצוא את השורש היהודי שלו. בתודה ושוב סליחה מקווה שדבריי נשמעו בטוב ובנחת כפי שנכתבו.

לכותבת, שלום וברכה! תודה על הדברים. אני מעריך את הרצון הטוב ומאמין ליושרך, וניכר שהתאמצת להגיב בצורה מכובדת. אולם כוונות טובות לשם שמיים אינן מספיקות. יש קריטריונים לבחינה של דעות ולבירור תורני ועובדתי, על פי מקורות מוסמכים בתורה וחקירה דייקנית של המציאות. לגבי החושן שלבש הכהן הגדול, אין כל הוכחה מהמקרא ומדברי חז"ל שפעולתו קשורה לסגולה מסוימת שטמונה באבנים הללו. אדרבה, חכמינו אומרים שהיכולת של החושן להשיב נעוצה ברוח הקודש שעל הכהן, ולכן במשך ימי בית שני החושן לא פעל. אכן יש מדרש שיעקב אבינו לקח למראשותיו שנים עשר אבנים (פרקי דר' אליעזר פל"ה, ופסיקתא זוטרתא בראשית כח,יא). על פי המדרש, מספר האבנים נועד לציין את המזבח של עקדת יצחק, או את עתידו של יעקב כמייסד האומה עם שנים עשר שבטים. הוי אומר, יעקב אבינו הולך לישון עם שליחות גדולה, מלא שאיפות ענקיות. מה לזה ולהגנה באמצעות אבנים בעלי סגולות? הספר החשוב 'החן שבאבן' מאת ידידי פרופ' זהר עמר נמצא בביתי, וכמובן אני מוצא ערך רב במחקרו לזיהוי אבני החושן (אני עובד במכון המקדש, והנושא של אבני החושן אינו זר לי). אך לגבי הסגולות המיוחסות לאבנים אמליץ לך לקרוא שוב היטב את דבריו (עמ' 26 - 34) ולשים לב מה כתוב בשורות ובין השורות, עד מילות הסיום שהוא מצטט (מאת רבי רפאל מרדכי מלכי, רב ורופא בירושלים לפני כ- 350 שנה, חותנם של הפוסקים המפורסמים בעל 'פרי חדש' ור' משה חגיז): "כל האבקים העפריים, כגון האבנים היקרים... הכל דמיון ומחשבה הוא ואי אפשר לידע בהם אמיתותן וטבען, הלכך אין מחללים עליהם את השבת כלל". כלומר, למרות שאפילו ספק פיקוח נפש דוחה את השבת, אין הצדקה לחלל שבת להשגת תרופה כזו מאבני חן, כי יעילותה אינה מוגדרת אפילו כ"ספק". מעניין לציין שכבר רבי אברהם בנו של הרמב"ם, במאמרו על אגדות חז"ל (מופיע בהקדמת 'עין יעקב'), קובע ש"אבן תקומה" שהוזכרה בדברי חז"ל כמועילה למניעת הפלות היא דבר "שלא נתאמת". אכן היו תקופות שאישים רבים מחכמינו האמינו בסגולת האבנים הללו, משום שקיבלו את השקפות אנשי מדע בזמנם, בפרט כאשר הללו העידו שהניסיון מוכיח את צדקתם וחכמינו לא יכלו לערוך ניסוי מדעי שיפריך את הדברים. אולם היום הקריטריונים למחקר מדעי שונים בתכלית: היקף המקרים שנבדקים; מדידה מדויקת של השינוי שהתחולל, אם התחולל, ונטרול גורמי השפעה אחרים; קבוצת ביקורת (פלצבו); וכדומה. אם מחקר אמין שיעמוד בסטנדרטים מקובלים יוכיח שיש השפעה ממשית של אבנים על האוחז בהם או מסתכל עליהם וכדומה, אשנה כמובן את דעתי. אם אין מחקר כזה, לעניות דעתי אסור להשלות את הקונים כאילו יעילות האבנים היא עובדה מוכחת. חמור במיוחד השימוש במונח "קטורת". מושג זה רומז לקרבן, פולחן דתי, וזה איסור מוחלט, אפילו אם הכוונה היא לכבוד ה' יתברך. הקרבנות הותרו בבית המקדש בלבד ולא בשום מקום מחוצה לו (ראי מסכת זבחים פרק יג משנה ד, על חומרת האיסור להקטיר קטורת מחוץ לבית המקדש). התורה מתנגדת למעשים כאלה בכל תוקף, כפי שקראנו בתורה לא מזמן (פרשת ראה), ולכן דווקא אם האדם מייחס ל"הקטרה" הזו ערך רוחני כהתקשרות עם בורא העולם הדבר חמור שבעתיים (אגב, התורה אוסרת אפילו להכין לשימוש אישי אבקה כדוגמת הקטורת שבמקדש, אבל איסור זה נאמר רק אם מכינים אבקה זהה בהרכבה לזו של הקטורת במקדש, דבר שמן הסתם לא קיים אצלך. בכל אופן, זוהי דוגמה עד כמה צריך להיזהר מחיקויים של קרבן). לכן הנני מציע לך לחפש שם אחר (כמו "הדלקה") שלא נושא אתו מטען רוחני של פולחן דתי כלשהו, אלא פעולה טכנית להפצת ריח וכדומה. כל טוב!