שאל את הרב

  • שבת ומועדים
  • הלכות בישול כלליות

קפה בשבת

undefined

כולל הלכה בית אל

כ"ט תשרי תשפ"ג
שאלה
שלום לכבוד הרב, מה דין הכנת קפה שחור / ונמס בשבת
תשובה
שלום וברכה, מותר להכין קפה נמס (ללא תוספות טעמים וכדומה) בעירוי מהמיחם, ויש שכתבו שראוי שלא לערות על הקפה ישר מהמיחם, אלא להניח את הקפה בתוך המים שבכלי שני [=המים שבכוס לאחר שעירו מהמיחם לתוכה], ויש שהחמירו אף לערות על הקפה מכלי שני. בקפה שחור, למנהג בני ספרד יש מתירים לערות עליו מהמיחם, ויש שהחמירו לעשותו רק בכלי שלישי. למנהג בני אשכנז, נהגו להחמיר להכינו רק בכלי שלישי. הרחבה: א. דין קפה נמס: במשנה בשבת מבואר (קמ"ה ע"ב), שאין בישול אחר בישול, וזה לשון המשנה: 'כל שבא בחמין מערב שבת שורים אותו בחמין בשבת'. והיינו שמאכל שעבר כבר בישול בערב שבת אין איסור לחממו שנית, כיוון שפעולת הבישול מתרחשת פעם אחד בלבד. אמנם נחלקו הראשונים האם כלל זה אמור רק במאכלים יבשים או בדברים לחים רותחים (רש"י, סמ"ק וטור) או שאף במאכלים לחים צוננים אין בישול אחר בישול (רמב"ם, רשב"א ור"ן). להלכה פסק השו"ע (סימן שיח, סעיף ד) שיש בישול אחר בישול במאכל לח צונן. וזה לשונו: 'תבשיל שנתבשל כל צרכו, יש בו משום בישול אם נצטנן... והני מילי שיש בו בישול אחר בישול, בתבשיל שיש בו מרק, אבל דבר שנתבשל כבר, והוא יבש, מותר לשרותו בחמין בשבת'. יש להעיר שקפה נמס ללא כל תוספות טעמים, עבר בישול בערב שבת, ואכן אין לחוש בו לבישול אחר בישול. לעומת קפה בתוספת טעמים, שבו לעיתים יש תוספים שייתכן ולא עברו בישול מערב שבת, ויש לבדוק כל מקרה לגופו. [להלן בתשובה נתייחס רק לקפה ללא טעמים]. עירוי מכלי ראשון על סוכר שהתבשל לפי זה, כתבו חלק מהאחרונים להתיר לערות ישר מהמיחם [שהוא כלי ראשון] על סוכר שעבר בישול בזמן הכנתו, כיוון שאין בישול אחר בישול, [כ"כ בשו"ת פנים מאירות (חלק א, פד) על פי דברי המג"א (בסימן שי"ח), וכן פסק הפרי מגדים (שיח, משב"ז טו), וכן העיד היעב"ץ (מור וקציעה סימן שי"ח) שנהגו להקל, כ"כ בשו"ת יחווה דעת (ב, מד) בשם פנים מאירות על פי מג"א, הפרי מגדים, יעב"ץ ועוד. וכן כתב הרב אליהו שלא נהגו לחשוש בעירוי מהמיחם על סוכר (שו"ת קול אליהו בפרק כ). ע"פ פוסקים אלו ניתן לערות ישירות על קפה נמס מכלי ראשון, כיון שקפה נמס עבר תהליך בישול בהכנתו, ואין בישול אחר בישול. עירוי רותחים על אבקה נמסה אמנם, יש שכתבו להמנע מלערות מים מכלי ראשון ישר על סוכר, שכן המים הרותחים הופכים את האבקה לנוזל, ונמצא שהמשך העירוי מבשל דבר לח, שבו יש בישול אחר בישול. כ"כ בגליון השו"ע של הגרעק"א (סוף סימן רנג), וכן תמה במהר"ם שיק (או"ח קלב, ג) על המג"א שכתב שאין במלח בישול אחר בישול, והרי המרדכי והתוספות שהתירו, סיימו שהמחמיר תבוא עליו ברכה. וכן הביא המחזיק ברכה בשם שו"ת זרע אמת, והביאו בשערי תשובה (בסימן שיח). וכן סיים המשנ"ב (סימן שיח, ס"ק עא) ש'טוב להזהר' מלערות מכלי ראשון 'לכתחילה'. ע"פ פוסקים אלו יש להיזהר לכתחילה מלערות מכלי ראשון על קפה נמס. וכך כותב השמירת שבת כהלכתה (א, נה): "טוב להמנע מעירוי מים מכלי ראשון על סוכר, על קפה או תה נמסים, על אבקת מרק, אבקת חלב או אבקת קקאו המוכנה לשימוש וכיו"ב - אפילו אם אלה כבר נתבשלו בתהליך הייצור, אלא יתן תחילה את המים החמים בתוך כלי שני ויוסיף את החומרים האלה רק לאחר מכן". דעת הסוברים שיש לחוש לבישול בקפה נמס אמנם, דעת הרב אליהו (שו"ת קול אליהו כ, כג), לאסור הכנת קפה נמס בכלי שני (וכדין קפה שחור לדעתו), והתיר רק בכלי שלישי, או שיכין 'תמצית קפה' מערב שבת. סברתו, שהקפה כמות שהוא אינו ראוי לאכילה ולכן אין מועיל שעבר תהליך של בישול בהכנתו כיון שזה לא הכשירו לאכילה וממילא עירוי רותחים בשבת יבשל את הקפה נמס. וכן בהכנסתו לכלי שני עובר על בישול וכן על 'מכה בפטיש'. [ואחר הקידה אפיים ארצה, יש להעיר שבימינו יש שימוש לקפה נמס אף ללא בישול נוסף, כגון לערבו בעוגות ועוגיות שעוברות רק אפיה, והרי שהוא ראוי לאכילה ללא פעולת בישול נוספת, ואין לחוש בו יותר משום בישול ואף לא משום מכה בפטיש. מלבד זה שלדעת הרבה פוסקים אין כלל מכה בפטיש באוכלין, עיין ביה"ל בסימן שי"ח ד"ה והדחתן). וכאמור לרוב ככל האחרונים מותר מעיקר הדין להכין קפה נמס אפילו בעירוי מהמיחם]. ב. דין קפה שחור: בישול אחר אפיה כאמור לעיל, מוסכם שאין בישול אחר בישול בדבר יבש. אמנם נחלקו הראשונים האם יש בישול לאחר אפיה או צליה. היראים אוסר, וראייתו מהגמרא בפסחים (מא ע"א), שרבי יוסי סובר שאין יוצאים ידי חובה במצה מבושלת. הרי שהבישול מבטל את האפיה שלפניה. לעומתו, הראבי"ה סובר שאין בישול לאחר אפיה, ואין ראיה מדין מצה, כיוון ששם צריך טעם מצה, והבישול מבטלו, אך אין ראיה שבסתם יש דין בישול לאחר האפיה. הב"י כותב שדחיית הראבי"ה היא קושיא גדולה על היראים. קלי הבישול במסכת שבת התבאר שכלי שני אינו מבשל, אולם שני חריגים מצאנו (משנה שבת קמה ע"ב) 'מליח הישן ו'קוליס האיספנין' מאכלים אלו קלים להתבשל ולכן אין לערות עליהם חמין אף מכלי שני. נחלקו הראשונים האם יש לחוש שכל דבר הינו בכלל 'קלי בישול' אלו או שרק דבר הידוע כקל בישול מוגדר כך. היראים מחמיר, כיוון שיש דעה בגמרא (שבת מב ע"ב) האוסרת לתת מלח אפילו בכלי שני. אך הטור תמה עליו, שהרי לא נפסק כדעה זו. הבית יוסף מיישב, שכוונת היראים רק להוכיח מהגמרא שהכלל ש'כלי שני אינו מבשל' אינו נכון בכל דבר, וייתכן שכלי שני יבשל בחלק מהדברים. פסיקת ההלכה במחלוקות אלו השו"ע כותב (שי"ח, ה), וזה לשונו: "יש מי שאומר דדבר שנאפה או נצלה, אם בשלו אח"כ במשקה יש בו משום בישול, ואסור ליתן פת אפילו בכלי שני שהיד סולדת בו, ויש מתירין. הגה: בכלי שני; ויש מקילין אפילו בכלי ראשון; ונהגו ליזהר לכתחלה שלא ליתן פת אפילו בכלי שני כל זמן שהיד סולדת בו". השו"ע מביא את מחלוקת היראים והראבי"ה. את שיטת היראים הוא כותב 'כיש מי שאומר' ואת שיטת הראבי"ה הוא מביא כ'יש מתירין'. וכלל נקטו הפוסקים (עיין כנה"ג, כללי הפוסקים כלל סב) שכאשר השו"ע מביא יש אומרים ויש אומרים, נוקטים כיש אומרים השני. (וכל שכן כאשר הביא יש מי שאומר, ויש מתירין בלשון רבים (יחווה דעת ב, מד בשם כמה אחרונים). וא"כ עולה שדעת השו"ע לפסוק כראבי"ה שאין בישול אחר אפיה. הרמ"א כותב על דברי השו"ע שיש מתירין דווקא בכלי שני. וניתן להבין שכוונתו לפרש את דברי השו"ע, שאף היש מתירין, התירו רק בכלי שני, אך לא בכלי ראשון. כך גם מבאר המשנ"ב במקום. אמנם הרב עובדיה (יחווה דעת ב, מד) כותב על פי כמה אחרונים, שכוונת הרמ"א לחלוק על השו"ע ולאסור, ולכן דעת השו"ע להתיר בישול אחר אפיה אפילו בכלי ראשון (וכן הבין בדעת השו"ע באור לציון ל, ד), וכך פוסק הגרע"י להלכה בחזון עובדיה (חלק ד, מבשל). לפי פירושו, השו"ע אינו מתייחס כלל למחלוקת השניה של היראים עם הטור האם יש לחוש בכל מאכל שמא הוא מקלי הבישול, ובזה פסק הרב עובדיה להקל על פי דברי הרבה ראשונים, שאין לחוש לקלי הבישול בכלי שני. כאמור לעיל, הרמ"א מחמיר ואוסר בישול אחר אפיה, ובנוסף, גם לגבי החשש של קלי הבישול בכלי שני (מחלוקת היראים והטור) הרמ"א כותב שנהגו להזהר אפילו בכלי שני כל עוד היד סולדת בו. וכן נקטו המשנ"ב שם, השש"כ (א, סח, וכתב שכן הדין בקפה שחור), וכן החמירו אף מפוסקי ספרד הבן איש חי (שניה, בא ו), והרב אליהו (שו"ת קול אליהו כ, כג). [האור לציון (שם) סובר שיש לחוש לכתחילה לדעה שיש בישול לאחר צליה, וכדרכו בכל מקום לחוש לי"א הראשון בשו"ע]. מה הההשלכה של מחלוקות אלו בדיון על קפה נמס ושחור? קפה שחור עובר קליה במהלך תהליך הכנתו, הכנתו בשבת תלויה במחלוקות הנ"ל. לדעת הגרע"י הסובר שאין בישול אחר קליה וכן אין לחוש לקלי הבישול, הרי שיהיה מותר לערות ישירות על אבקת הקפה שחור מהמיחם. לעומתו לפוסקי אשכנז וחלק מפוסקי ספרד יש לחוש שמא יש בישול אחר קליה, ולכן ניתן יהיה להכינו רק בכלי שני, ולמי שחושש לקלי הבישול יש להכינו רק בכלי שלישי. האם הקליה הועילה לקפה השחור אמנם, יש להוסיף שבקפה שחור יש אחרונים שהחמירו, שאף אם נאמר שאין בישול לאחר אפיה, הרי בקפה שחור כמות שהוא, אין הקליה משמעותית כלל, שהרי אי אפשר לאכול את הקפה כלל כמות שהוא, ולכן יש להתייחס אליו כדבר שלא התבשל כלל מערב שבת אלא אדרבה עבר תהליך שמקל את הבישול שלו בשבת (כ"כ האור לציון (פרק ל, ד), הרב אליהו (שם) ועוד). אמנם הרב עובדיה השיב על המחמירים בזה, על פי רבי יעקב פראג'י שהיה אב"ד של אלכסנדריא, ועוד אחרונים, שהקפה כן נעשה ראוי לאכילה בקלייתו, שכן מצינו שהיו רגילים עוברי דרכים לאכול קפה שחור כמות שהוא עם מעט סוכר. הרי שהקליה שינתה את הקפה מתחילה, ושוב ניתן לומר שאין בישול לאחר אפיה. יש המשיבים על כך שכל דברי האחרונים אמורים רק בזמן עבר, אך בימינו קפה שחור אינו נאכל כמות שהוא (אפילו עם סוכר), (דעת הרב אליהו ועוד), אך נראה שגם בימינו ניתן למצוא ממתקים העשויים מקפה קלוי הנאכלים ללא בישול נוסף (שוקולד מצופה בפולי קפה), ואין לומר שבטלה דעתם של אלה שאוכלים אותם, ועל כן בהחלט סברת המקילים נראית בזה. הכנת קלי בישול בכלי שלישי לגבי כלי שלישי, מעיקר הדין כתב החזו"א שאין הבדל עקרוני בין כלי שני לשלישי ודברים שנאסרה הכנתם בכלי שני (קלי הבישול) תאסר הכנתם אף בכלי שלישי, וכן מצינו ביראים שכתב לאסור בכלי שלישי. עם זאת כתב החזו"א שכיוון שהחשש שמא כל דבר נכלל בקלי הבישול הוא רק חומרא, יש לומר שנהגו להקל בו, כיוון שעל פי רוב אין בו שיעור של יד סולדת. ואכן כתבו הפוסקים להקל בדבר שיש ספק אם הוא קלי הבישול ולהכינו בכלי שלישי. כך כתב המשנ"ב (סימן שי"ח בס"ק מז), בשם הפרי מגדים, וכן פסק השש"כ (א, סג). וכן הקל באור לציון (ל, ג - ד) להכין קפה שחור (או תה) בכלי שלישי, ולא בכלי שני (מתוך חשש שיתבשל בו). בספר אורחות שבת (פרק א, מו) החמירו, שלא לתת קפה שחור אפילו בכלי שלישי, והשווה זאת לעלי תה שעניינו הרואות שמתבשלים אפילו בכלי שלישי. אך לענ"ד הדבר קשה, במיוחד לאחר שכתבנו שהקפה השחור כן נעשה ראוי לאכילה לאחר הקלייה, הרי אע"פ שהרמ"א חשש גם בקלי הבישול וגם בבישול לאחר אפיה, מכל מקום נראה שלהחמיר זאת אף בכלי שלישי, הרי שזו חומרא מופלגת [שכן יש כאן שלושה צדדים להקל - שמא אין בישול אחר קליה, ושמא אינו בכלל קלי הבישול ומותר להכינו בכלי שני, ושמא אף קלי הבישול אין בהם משום בישול בכלי שלישי], ועל כן נראה שאין צורך לחשוש לה (ואף בספר הנ"ל לא הביא כן בשם פוסקים. ואדרבה בשש"כ נראה שהתיר, שהרי החמיר רק בכלי שני). לסיכום: לדעת פוסקי אשכנז (על פי פסק הרמ"א), וכן דעת הרב אליהו והאור לציון: אין להכין קפה שחור בכלי שני. בכלי שלישי ניתן להכין (עם כי יש שהחמירו אף בזה, ולא נראה כן מרוב הפוסקים). לדעת הרב עובדיה (על פי ביאורו לשו"ע) ניתן להכין קפה שחור אפילו בעירוי מהמיחם (אם כי גם הוא מודה שהמחמיר שלא לערות ישר מהמיחם, תבוא עליו ברכה). בברכה, הרב איתן מינקוב
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il