שאל את הרב

  • תורה, מחשבה ומוסר
  • שאלות כלליות

מחלוקת באמונה

undefined

הרב אוריאל טויטו

כ כסלו תשפ"ג
שאלה
שלום וברכה! ראשית עלי לציין שמאוד נהניתי מספרך ׳נטע בתוכנו׳ והוא אף השפיע רבות על הדרך בה אני לומד גמרא. יש לי כמה קשיים להבין מדוע ׳מחשבת ישראל׳ היא חלק מהתורה ואסביר את דבריי: 1. למיטב הבנתי התורה איננה קובעת עובדות במציאות עצמה, וכל תפקידה הוא לומר שבמציאות x עלינו לעשות כך וכך ובמציאות y עלינו לנהוג כך וכך. לעומת זאת מחשבת ישראל (בחלקה הניכר )איננה עוסקת בשאלות ערכיות, אלא בשאלות עובדה (השאלה אם יש השגחה או אין השגחה היא שאלה מציאותית מה קורה בפועל) ואינני מבין מדוע זה תורה. יש לזה השלכות עלינו בתור יהודים, אך זה איננו תורה. 2. אינני מבין כיצד ניתן לומר לגבי הנושאים הללו ׳אלו ואלו דברי אלקים חיים וכו׳. לגבי החלק ההלכתי של התורה ניתן לקבל עמדה זו, וזאת משום שנותן התורה כביכול מסר אותה לנו ונתן לנו את היכולת לפרש אותה כפי שיקול דעתנו. ברם במחשבת ישראל, בחלקים שמדברים על שאלות עובדה, אינני מבין כיצד יש מקום למחלוקות - או שזה נכון או שזה לא נכון. או שיש השגחה או שאין, או שיהודים שונים מגויים או שלא וכו׳
תשובה
שלום לך, מחשבת ישראל היא חלק בתורה העוסק בחובות הלב, ולא בפרשנות של המציאות. לפעמים חכמים השמתשו בעובדות מדעיות (של זמנם) או בתיאורי מציאות, אבל זה רק כלי שדרכו הם רצו להעביר רעיונות והדרכות רוחניות. עיקר כוונתם של חז"ל ושל החכמים שבאו אחריהם, היה לבנות קומה של קדושה וטהרה באישיות, של מי שלומד את דבריהם. ממש לא לקבוע עובדות על המציאות. מחשבת ישראל הוא תחום העוסק בלב של התורה, במשמעות של המצוות ובתרומה של התורה לעולם, ובעיקר בקשר של האדם עם בוראו, וכיצד יכול להאדם להתקרב, להתמלא בדבר ה' ולעשות את רצונו כרצון יוצרו. זה נכון שפעמים כדי להסביר רעיונות רוחניים עמוקים, נאלצו החכמים לעסוק גם בשאלות כמו: האם אלוקים קיים, והאם הוא משגיח על הבריאה ועוד. אבל אלו היו רק מבואות לעיקר, שהוא, כאמור, חינוך האדם והטמעת ערכי קודשה וטהרה בלבו. הקביעה כי גם בתחום מחשבת ישראל 'אלו ואלו דברי אלוקים חיים', נסמכת על ההבנה שהמציאות אינה חד מימדית, לא הכל שחור או לבן, וכשעוסקים בערכים ובחינוך, לפעמים צריך לשלב כמה דרכים יחד, כך שכל אחד מהם נכון כשהוא בפני עצמו, והוא נכון עוד יותר כאשר הוא משתלב עם הערכים אחרים שבתורה. כך שבכל דעה יש צד נכון שצריך לשלב גם אותו במרקם האמונות שהתורה מנחילה לאדם. לדוגמה: צודקים האומרים שאין הבדל בין גויים ליהודים, וגם צודקים האומרים שיש הבדל. שכן בחלק מתחומי האישות של האדם, אכן יהודים וגויים דומים, ואילו בחלקים אחרים של האישיות הם ממש שונים. וכך גם בנושא ההשגחה. זה נכון שיש השגחה, והכל נקבע על ידי הקב"ה, ומצד שני זה גם נכון שיש בחירה לאדם, והאדם בוחר כיצד להתנהג. והאמת עולה דווקא מצירוף שתי הדעות גם יחד. אמנם זו מלאכה לא פשוטה לקבוע כיצד משלבים בין דעות שהם סותרות, אבל זה התחום שבו עוסקת מחשבת ישראל, שלימודה מצריך עמל גדול של תורה. כמובן, שהכל מתחל מן ההבנה שתפקיד התורה אינו, לומר לנו כיצד להתנהג במצב כזה או אחר, אלא לקרב אותנו אל האמת, הצדק והמוסר, ובעיקר להקנות לנו קרבת אלוקים, כדי שנלך המידותיו, ונתקרב אליו. תורה שמכוונת את האדם לדביקות בה', על ידי תיקון מידותיו וטהרת לבו. אין רצון ה' שיהיו בעולם בני אדם שמקיימים את מצוותיו כרובוטים, אלא "רחמנא ליבא בעי" = הקב"ה חפץ קודם כל בלבו של האדם, שיהיה נקי, טהור ומבקש אלוקים, ורק מתוך כך נגיע גם לקיום הממשי של המצוות. בברכה אוריאל טויטו
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il