אם דיברתי בזמן הבדלה האם יצאתי ידי חובתה?

שלום וברכה, המדבר לא יצא ידי חובת אותה ברכה שדיבר בה (עי' מ"ב קכד כא, אגרות משה ח"ב צח). לכן אם לא דיבר בזמן ברכת ההבדלה עצמה אלא שדיבר בזמן ברכת הגפן, או בזמן ברכת בשמים או ברכת הנר - יצא ידי חובת הבדלה. אלא שאם דיבר בזמן ברכת הגפן ורוצה לטעום מהיין, הוא צריך לברך שוב ברכת הגפן לפני הטעימה. ואם דיבר בזמן ברכת בשמים או ברכת הנר אזי הוא צריך לברך עליהם שוב לאחר ברכת הבדלה (ראה מ"ב רצו, ס"ק לג, וסימן רצז סוף ס"ק יג). מי שדיבר בזמן ברכת הבדלה הפסיד את החלק של הברכה שנאמרה לפני שדיבר. יש אומרים שאם שמע רק את החתימה, כלומר "בא"ה המבדיל בין קודש לחול" יצא ידי חובה (הגרי"י פישר). יש אומרים שאם לא שמע את תחילת הברכה, ההבדלה הראשונה והחתימה לא יצא ידי חובתו (הגרי"ש אלישיב). הרחבה: בשו"ת הר צבי (ח"א סי' קסט) כתב שמכך שהרמב"ם ושולחן ערוך לא כתבו את הדין המוזכר בגמרא שאין לפחות משלש הבדלות משמע שלא סבורים ששלש הבדלות מעכבות. אלא הם פוסקים כדעת הרי"ף שמעיקר הדין מספיק הבדלה אחת - "ברוך אתה ה' אמ"ה המבדיל בין קודש לחול" כהבדלתו של רבי יהודה הנשיא, אלא שנהגו העם לכתחילה להבדיל בשלשה. בספר מאור השבת (ח"ד עמ' תקנב) הביא בשם הגרי"י פישר שאם אדם נכנס באמצע ההבדלה ושמע רק את חתימת הברכה "בא"ה המבדיל בין קודש לחול" - יצא בדיעבד, (ואם אפשר ישמע הבדלה מאחר). והביא בשם הגרי"ש אלישיב שצריך לשמוע הבדלה מאחר, ואם אין לו ממי לצאת יוצא בדיעבד, ובלבד ששמע תחילת הברכה וגם סוף הברכה וגם ההבדלה הראשונה מהד' הבדלות כלומר בא"ה המבדיל בין קודש לחול, אבל אם לא שמע את ההבדלה הראשונה אף על פי ששמע שאר ג' הבדלות לא יצא, כי העיקר הוא ההתחלה בא"ה המבדיל בין קודש לחול, והסיום בא"ה המבדיל בין קודש לחול. עכ"ד. נראה שנחלקו הגרי"ש אלישיב והגרי"י פישר אם בברכות שיש בהן ברכה בפתיחה וחתימה האם הפתיחה והחתימה מעכבות בדיעבד [ראה שו"ע (קפז, א), ומ"ב (ס"ק ד), ושו"ע (סי' ריג סע' ג), ושער הציון (ס"ק כ). ממקורות אלו עולה שאין הכרעה ברורה בזה, ויותר נוטה שגם הפתיחה וגם החתימה מעכבות ע"ש. שוב מצאתי בשער הציון ריד ד שמשמע שהכריע שהחתימה מעכבת]. אמנם יש בעיה נוספת במקרה ששמע רק את החתימה של ברכת הבדלה, שאם שמע רק את החתימה הרי שלא שמע 'מלכות', וקיימא לן שמלכות מעכבת בברכות (כמבואר בסי' ריד). ועיין מה שדן בזה בהערה במאור השבת שם להסביר את דעת הגרי"י פישר. ובשו"ת להורות נתן (חלק יג סי' יא) כתב שמלכות אינה מעכבת בברכת הבדלה משום שהיא ברכת השבח והודאה וכפי שאין מלכות בברכות שמונה עשרה. הרחבה נוספת: הפסקי תשובות (רצ"ו הע' 31) הביא שהדברי מלכיאל (ח"א סי' ב) האריך וצידד ששלשת ההבדלות הם לעיכובא. והביא בשם שו"ת הר צבי (שם) שלשיטת רש"י רא"ש ושאר הראשונים שלשת ההבדלות מעכבות. וכן הביא במאור השבת (עמ' תקנג) בשם הר"ן ורש"י. אמנם לענ"ד אין מי שחולק להדיא על דעת הרי"ף שמספיק לפחות בדיעבד הבדלה אחת. ואף שרש"י והר"ן חלקו על הרי"ף (על הגמרא פסחים קד.) בביאור הגמ' בשבת (קנ:) ע"ש, אין זה אומר שחלקו עליו שלהלכה די מעיקר הדין בהבדלה אחת כהבדלת רבי יהודה הנשיא. ועוד שאפשר שאף השיטה בגמרא שהפוחת לא יפחות משלש הבדלות אולי סבורה כך רק לכתחילה, ולא בדיעבד. ולא מצאתי בשו"ת דברי מלכיאל ובשו"ת הר צבי שכתבו אחרת מדברי, וצ"ע בדברי הפסקי תשובות ומאור השבת שכתבו אחרת. הרחבה נוספת: לולא דמסתפינא הייתי אומר שאם שמע את הפתיחה של ברכת ההבדלה "ברוך אתה ה' אמ"ה המבדיל בין קודש לחול" לא יחזור ויבדיל. אך אם שמע רק את החתימה יחזור ויבדיל. זאת משום שמצד אחד קשה לומר כדברי הלהורות נתן שיוצאים בברכת הבדלה בחתימה אף שאין בה מלכות כשם שאין מלכות בברכות שמונה עשרה משום שהם ברכות השבח. קשה לומר כן, משום שבשמונה עשרה רואים שחז"ל לא תיקנו מלכות, מה שאין כן בברכת הבדלה שמפורש בר"ן בביאור שיטת הרי"ף וכן ברמב"ם שצריך לומר מלכות בברכת הבדלה, יהיה הטעם שיהיה, ואם כן מסתבר שהמלכות שבברכת הבדלה לעיכובא. מאידך לכאורה בברכת הבדלה אין קפידא שיהיה גם פתיחה וגם חתימה כדברי הגרי"ש אלישיב שהרי משמעות הרי"ף כפי שביארו הר"ן שמספיק לומר בא"ה אמ"ה המבדיל בין קודש לחול כפי שמתשמע מהגמרא בשבת, וכך הבדיל רבי יהודה הנשיא ועולא. וכבר כתב בשו"ת הר צבי שמשמע שהרמב"ם ושולחן ערוך נקטו כדעת הרי"ף ששלש הבדלות אינן לעיכובא, אלא רק מטעם שנהגו העם. הערת הג"ר שלמה הירש: לכאורה אם דיבר באמצע הברכה הדיבור נחשב להפסק ומפסיק בין תחילת הברכה לסופה. אמנם במשנה ברורה (קד ס"ק יט,כה, ובה"ל) משמע שבדיעבד כל דיבור אינו מפסיק את הברכה ואינו מקלקל אותה, ורק לכתחילה בתפילת שמונה עשרה אם דיבר חוזר לראש הברכה כיוון שאינה פותחת בברוך ואין בה הזכרת השם, אבל בדיעבד אינו הפסק (וראה פסקי תשובות סי' קד הע' 74 המקורות בנושא). יש לציין שבכמה מקומות במשנה ברורה (סה א, קפג כו, תרצ יט) כתב שבדיבור באמצע ברכה יש שני בעיות, אחת שבזמן שמדבר לא שומע את הברכה, והשניה שדיבור הוא הפסק שאסור לכתחילה. ולכן אם דיבר כששמע חלק שאינו מעכב את הברכה, בדיעבד יצא, שדיבור אינו הפסק בדיעבד, ומצד שלא שמע חלק מהברכה גם כן אין עיכוב בדיעבד שהרי חלק זה אינו מעכב. אבל אם דיבר בחלק שמעכב את הברכה כגון בחתימה לא יצא משום שמן הסתם בזמן שדיבר לא שמע את הברכה. ומכל מקום אם דיבר במקום שמעכב כגון בחתימה אבל ברור לו ששמע את הברכה גם כשדיבר, יש לדון אם הדיבור הזה מקלקל את הברכה. עכ"ל הגר"ש הירש. כל טוב!