האם מותר לאבל להשתתף בחתונה? א. אבל על הוריו, ב. אבל על שאר קרובים, האם משנה אם זו חתונה של חבר או קרוב משפחה?

שלום וברכה, כאשר ההורים של החתן והכלה אבלים, מותר להם להשתתף בחתונה של ילדיהם. לאחר השבעה עד השלושים - ההורים יכולים להשתתף בסעודה (ויש מתירים שירקדו). לאחר השלושים - מותר להורים לרקוד כרגיל. ובמקרה של קרובי משפחה או חבר מאד קרוב מותר לאבלים להשתתף בחתונה לאחר השבעה. אך אסור לאבלים לאכול עם כולם ולהשתתף בריקודים. הם יכולים להקל ולאכול בקבלת פנים לפני החופה, ואחרי החופה ילכו. אם חשוב להם להישאר אחר כך הם יכולים לאכול לעצמם מחוץ לחדר אוכל. לבני ספרד מותר לקרובי משפחה לאחר השלושים בתוך י"ב חודש לאכול בסעודה כרגיל. לבני אשכנז אין להקל בכך אלא להורי החתן והכלה.

מקורות והרחבה:

ככלל אסור לאבל להשתתף בחתונות (שו"ע, יו"ד שצא, ב). לגבי השתתפות של אבל בחתונה של קרובי משפחה או חבר קרוב נאמרו כמה פרטים. הדין משתנה לפי סוג הקורבה לחתן והכלה (אבא של החתן, אח וכדומה), זמנים שונים באבלות (תוך שבעה, תוך שלושים או תוך יב חודש), סוג האבילות (אבל על אביו ואימו או על שאר קרובים). לפעמים הדין שונה בין אשכנזים לספרדים. אמנם עיקרי הדברים נאמרו למעלה. כעת נפרט יותר בע"ה:

בדין של הורים בחתונת ילדיהם יש לחלק בין שלשת זמני האבלות:

אבל רשאי להשתתף בחתונת ילדיו. הטעם הוא משום שזה נחשב צער גדול להורים לא להיות בחתונת ילדיהם, ונחשב עבורם כדבר האבד (אגרות משה, יו"ד, ח"ב, סי' קעא). וכן משום שהחתונה היא יום טוב של ההורים. ועוד שזה צער לחתן והכלה אם לא ישתתפו הוריהם בחתונה (גשר החיים פרק כא, ח, אות יא). בדין של הורים בחתונת ילדיהם יש לחלק בין שלשת זמני האבלות: תוך שבעה: לדעת האגרות משה (שם) יש להקל להורים להשתתף בחתונת ילדיהם אף תוך השבעה. אולם ההורים רשאים להשתתף בחופה בלבד, אבל לא להשתתף ולאכול גם בסעודה (קנין תורה ח"ד, קכא, והביא דבריו להלכה הציץ אליעזר חלק יט סימן ו). לדעת הרב יעקב רוז'ה שליט"א ההורים יכולים להישאר כל החתונה אך לא יאכלו במקום המכובד המיועד להורי החתן והכלה אלא ישבו במקום צדדי ויאכלו שם (דבריו מובאים בספר מעולם ועד עולם, פרק כה, הערה 12). וכן שמעתי מהרב יאיר הס ששמע מאבי כלה שהג"ר אשר וייס שליט"א הורה לו להשתתף כרגיל בחתונת ביתו. לדעת החזון עובדיה (ח"ב, עמ' שמה) אין היתר לאבא להשתתף בחתונת בנו תוך שבעת ימי האבלות, אלא האבא יעמוד בחוץ, ישמע את הברכות ויחזור לביתו. בין שבעה לשלושים: מותר להורים להשתתף בחופה של ילדיהם ולאכול בסעודה כרגיל (גשר החיים שם). וכן כתב הגר"מ אליהו (צרור החיים, הלכה 134) שאבא או אמא האבלים שעדיין לא עברו שלושים יום, יכולים לשמוח בשמחת בנם ולהיות נוכחים כל החתונה אבל לא ירקדו. ויש מתירים גם להשתתף בריקודים (נטעי גבריאל, ח"א, טז, ה, וראה גם שו"ת בית אבי ח"ב, סי' צד). בספר מעיין אומר (ח"ד קסג) הביא בשם הרב עובדיה יוסף שבמקרה זה ההורים ילכו אחר החופה והשבע ברכות (וכך נראה גם בספרו יביע אומר ח"ט סי' מג ובחזון עובדיה שלא התיר אלא לאחר שלושים להשתתף בסעודה). אחר שלושים תוך יב חודש על אביו ואימו: הורי החתן והכלה יכולים להשתתף אף בריקודים כפי שכתב הגר"מ אליהו בצרור החיים (שם) שלאחר שלושים יום מותר להורים להיות בחתונת בנם עם תזמורת וריקודים עד לסיום החתונה וגם יכולים לרקוד. (וכן נראה מהיביע אומר שם בסוף התשובה שרשאים אף לרקוד, שכתב על אבל תוך יב חודש "שיוכל להשתתף שיתוף מלא בכל מהלך השמחה של בתו").

השתתפות אבל בחתונת נכדיו

יש להקל לסבא וסבתא של החתן והכלה להשתתף בחתונת נכדיהם כמו הורים בחתונת ילדיהם, ערוך השולחן (שצא, י), חזון עובדיה (שם, עמ' שדמ). נטעי גבריאל (ח"ב, טז, ו).

השתתפות אבל בחתונת אחיו או אחותו

בין שבעה לשלושים: אבל רשאי להגיע לחתונה של אחיו או אחותו. אולם אסור לו לאכול עם כולם. בפוסקים מוזכר שמותר לאח להשתתף בסעודה אם 'ישמש (ישרת) בסעודה' (גשר החיים, שם). כאן המקום לעמוד על עניין זה של 'שימוש' - שירות, שכתוב בפוסקים. מה פירוש לשמש בסעודה? כתב בפני ברוך (פרק כ, הערה לה) בשם הגרש"ז אוירבך שהכוונה שצריך לשמש כדרך מלצרים ולא כדרך בעלי שמחה שמכבדים כוס יין וכדומה. וכתב שם בשם הגרי"ש אלישיב שצריך שישמש כל הזמן ולא מועיל מה שמשמש בתחילה קצת. ובספר ועלהו לא יבול (ח"ב עמ' קנב) כתב בשם הגרש"ז שצריכים ממש לעבוד כמלצר במשרה מליאה ולאכול במטבח עם שאר המלצרים. ובספר מעולם ועד עולם (עמ' 183, הע' 42) הביא בשם הגר"מ אליהו והגרש"ז אוירבך שהסתייגו וסברו שעצה זו אינה מועילה כיום, ובוודאי אם מגיש רק באופן סמלי - אין הדבר מועיל. שמעתי מהרב צבי פרבשטיין שליט"א, רבה של קדומים, שמכיוון שאין מקום לעצה זאת כיום, הפתרון הנכון הוא שהאבלים יאכלו במזנון (בקבלת פנים), ובסעודה יכולים לאכול לבד ולא עם כולם באולם. עכ"ד. ובספר הלכות אבלות לרי"צ רימון (עמ' 129) כתב בשם הרב שלו שמסר בשם הרב מרדכי אליהו: "למנהג הספרדים רשאים האחים ושאר קרובי המשפחה להשתתף בסעודה גם אם אינם משמשים". אולם צ"ע בשמועה זאת, שהרי מבואר בצרור החיים לגר"מ אליהו (ראה לקמן), ובחזון עובדיה שלא ישתתפו בסעודה, ראה לקמן. ולמעשה הפתרון גם לספרדים הוא כנ"ל שיאכלו בקבלת פנים ולאחר החופה לעצמם כנ"ל בשם הרב צבי פרבשטיין. לאחר שלושים תוך יב חודש על אביו ואמו: למנהג הספרדים יכול להשתתף בסעודה כרגיל (חזון עובדיה שם). וכעין זה כתב בספר מעולם ועד עולם (לד, טז) בשם צרור החיים לגר"מ אליהו. למנהג האשכנזים רשאי להשתתף בסעודה רק אם ישמש שם (גשר החיים, שם). יש לציין שקרובי המשפחה שרשאים להיות נוכחים באוכל, יכולים להיות נוכחים אף כאשר מנגנים שם באמצע הסעודה, משום שנהוג אז לנגן מוזיקה רגועה, אבל לא רשאים להיות נוכחים כאשר מנגנים ניגוני ריקוד בעוז, כפי שנוהגים בזמן הכנסת החתן לבית המשתה (נטעי גבריאל טז, י) ועיין בילקוט יוסף (אבלות, יח, ח).

השתתפות אבל בחתונת קרוב משפחה שאינו אח או אחות של החתן אלא בן דוד וכדומה

לאחר שבעה תוך שלושים:

אבל על אביו ואמו: לא ישתתף בחתונה (גשר החיים שם). אבל על שאר קרובים: יכול להשתתף בחתונה אם ישמש שם (גשר החיים שם). בספר צרור החיים (סימן 143) כתב הגר"מ אליהו בדיני י"ב חודש: "מותר לדוד או דודה אבלים להגיע לחתונת אחיין/ אחיינית ולהיות נוכחים בחופה, לשמוע "שבע ברכות", לברך את המשפחה ולצאת". ובספר מעיין אומר (שם, סי' רח) נשאל הגרע"י: האם מותר לאבל בתוך שלושים יום לפטירה ללכת לחתונת בן אחיו? תשובה: "ילך רק לשבע ברכות ולא לשאר החתונה, ויהא ללא מנגינות". לאחר שלושים יום ותוך יב חודש על אביו ואמו: למנהג הספרדים רשאים לאכול שם כרגיל (חזון עובדיה, שם). למנהג האשכנזים יכולים להשתתף בסעודה אם ישמשו שם (גשר החיים שם). עיין לעיל בעניין השימוש.

השתתפות אבל בחתונת חבריו

חברים שאם לא יגיעו ייגרם צער לחתן והכלה: אבל שהוא חבר קרוב של החתן ויהיה לחתן והכלה חיסרון משמעותי בשמחתם אם לא יגיעו - יכולים החברים להשתתף בחתונה, ודינם כקרובי משפחה שהתבאר דינם לעיל. כך כתב ערוך השולחן (שצא, ה). יסוד הדבר מבואר ברמ"א (שצא, א) שהתיר לאבל להשתתף בנישואי יתום ואלמנה משום שאם לא יגיע האבל יתבטל המעשה. וביארו כמה אחרונים שאין הכוונה שיתבטלו הנישואים אלא שיתבטלו שמחת החתן והכלה (ערוך השולחן שם, וראה גם דברי יציב יו"ד רלט). הדבר תלוי לא רק ביחסי החברות (כלומר אם מדובר בחברות קרובה או לא) אלא גם במספר המשתתפים בחתונה, שאם אין הרבה משתתפים אזי היעדרותו של החבר האבל מורגשת יותר, ונגרם לחתן והכלה צער בהעדרותו. ראה בספר 'דרכי משה' (ח"ב, עמ' תצו), שהורה הגר"מ פיינשטיין לתלמיד שהיה אבל תוך יב חודש שהוא יכול ללכת לחתונה של חבר ולשמש שם. אותו תלמיד שאל שוב כמה חודשים אחר כך אם הוא רשאי ללכת לחתונה של חבר אחר, הרב ראובן פיינשטיין, בנו של הגר"מ פיינשטיין. הגר"מ פיינשטיין השיב בשלילה. לשאלת התלמיד הסביר הגר"מ פיינשטיין שבחתונה של בנו הרב ראובן יהיו הרבה אורחים ואין הדבר כל כך נצרך שעוד חבר יגיע. מה שאין כן בחתונה של החבר הראשון, הנוכחות של חבר נוסף מאד ישמח אותו). חבר רגיל (שלא ייגרם לחתן והכלה צער משמעותי בהיעדרו): אינו רשאי להשתתף בחתונה עד סוף ימי האבלות. אולם רשאי להיכנס בזמן שאינם אוכלים ולא משמיעים מוזיקה ולאחל מזל טוב (נטעי גבריאל ח"ב, טז, ג). עקרונית אבל יכול להשתתף בחופה תוך יב חודש לאביו ואמו "אם אין שם שמחה כלל" (רמ"א שצא, ג) וראה גם גשר החיים (כב, ב, ו) שאם זה מתקיים בבית הכנסת ולא בבית המשתה ניתן להקל. כתב בספר הלכות אבלות (הרי"צ רימון, שם) שלמעשה בימינו יש שמחה רבה בחופה ובכלל זה ריקודים שירים ונגינה, ולכן נכון להימנע לגמרי מלהגיע לחופה. אולם שמעתי מהרב צבי פרבשטיין שניתן להקל בכך כאשר מאד חשוב להם להיות בחופה. ואף ששומעים מוזיקה, העיקר זה החופה ולא המוזיקה. ומחה ה' דמעה מעל כל פנים, ונזכה לביאת המשיח במהרה בימינו!