יש לי בפה מאכל טפל ואני רוצה להכניס לפה מאכל נוסף מתוק. אם מותר לברך עליו בפה מלא (עם המאכל הטפל)?

שלום וברכה, שאלתך נוגעת לשני עניינים. א. האם צריך לברך על המאכל הטפל (שהוא המתוק) בנוסף למאכל העיקרי (שהוא התפל). ב. האם מותר לברך על מאכל בפה מלא. ונענה על ראשון ראשון: לעניין עיקר וטפל. במידה ושני המאכלים היו לפניך, או שהיה בדעתך לאכול גם את המאכל הממתיק או שאתה רגיל בכך, אין צורך לברך כלל עליו. אמנם אם לא היו לפניך, ולא היה בדעתך בשעת הברכה ואינך רגיל לאוכלם יחד, אז צריך לברך גם על המאכל המתוק. לעניין ברכה בפה מלא, קבעו לנו חכמים שאין לברך בפה מלא, וסמכו זאת על הפסוק "ימלא פי תהילתך" (ברכות דף נא ע"א ושו"ע ומשנ"ב בסימן קעב, סעיף ב). לכן צריך לבלוע את המאכל הראשון, ואז לברך על השני. הרחבה לדין עיקר וטפל: לעניין עיקר וטפל. השו"ע פוסק בסימן ריב, סעיף א: 'כל שהוא עיקר ועמו טפילה (פי' דבר בלתי נחשב), מברך על העיקר ופוטר את הטפילה בין מברכה שלפניה בין מברכה שלאחריה; לא מיבעיא אם העיקר מעורב עם הטפל, אלא אפי' כל אחד לבדו; ואפילו פת שהוא חשוב מכל, אם הוא טפל כגון שאוכל דג מליח ואוכל פת עמו כדי שלא יזיקנו בגרונו, מברך על הדג ופוטר הפת, כיון שהוא טפל'. ומבאר המשנ"ב: 'אפילו כשלא היה הטפל לפניו בשעת אכילת העיקר אם היה דעתו בשעת ברכה לאכול גם הטפל או שדרכו בכך לאכול הטפל אחריו פוטר הטפל [גם בעינן דוקא שיאכל הטפל באותו מקום לאפוקי כששינה מקומו בינתים] אבל אם אינו רגיל בכך וגם לא היה דעתו בפירוש בשעת הברכה לאכול הטפל צריך לברך גם על הטפל אך אז מברך על הטפל רק שהכל דעכ"פ טפל הוא ומפסיד ברכתו העיקרית'. הרי שאם דעת האדם מראש לאכול את המאכל השני יחד עם הראשון (וכן הדין כששניהם לפניו (משנ"ב בסימן ריא ס"ק לב), או שזו הרגילות שלו, אין לברך על השני כדין מאכל טפל לעיקר, שאינו טעון ברכה בפני עצמו. אבל אם לא היה בדעתו, או שאינו רגיל בזה, צריך לברך. המשנ"ב מוסיף שגם כשצריך לברך על המאכל הטפל, יש לברך רק ברכת שהכל. אמנם פוסקי ספרד חולקים שיש לברך את הברכה הראויה למאכל, ולא ברכת שהכל (עיין ברכת ה' ג, י סי"ד, והערות איש מצליח על המשנ"ב שם). בברכה הרב איתן מינקוב