שלום הרב, מה העניין לא לגזור בכלל מהזקן? אשמח לאריכות בתשובה בבקשה, לפי הפשט ולפי הסוד. ושמעתי שהבבא סאלי אמר שיש בזה מעלה גדולה וחצי מהעברות מחולות לו, ואם הוא מגלח את הזקן הוא מפסיד רווח גדול.

שלום וברכה. א. כיון שיש פוסקים שחששו להשחתת הזקן אפילו עם מספרים, ובנוסף יש מחלוקת מסועפת בעניין המיקום המדוייק של פאות הזקן, לכן השתרבב שנמנעים לקצץ הרבה את שערות הזקן מצד חיבוב מצוה. ב. על פי סוד מבואר, ששערות הזקן של האדם למטה, רומזות לצינורות שפע רוחניים בעולם העליון, ולכן יש שנמנעו שלא לגעת כלל בזקן, ומאידך יש שהקלו בדבר, ורק נזהרו שלא לגלח את הזקן קרוב לבשר אפילו עם מקצרים עם מספריים. ג. הבבא סאלי זי"ע, ראה את הדברים בשורש הרוחני שלהם, ולכן הוא חיזק את הגברים לגדל זקן. וכן הורו רבים מגדולי ישראל, בפרט הרבי מלובביץ', וכתב שהמגדל זקן מושך עליו י"ג מידות של רחמים. מקורות: הנה בשער המצוות (דף כ"ד.) כתב המהרח"ו: "וענין פאות הזקן הנה הם צינורות של שפע וכו' והיה מורי האריז"ל נזהר מאד שלא לחתוך שער הזקן כלל לא בתער ולא במספרים ולא למעלה ולא למעטה ולא בשום מקום מן הזקן וכו' אבל השער שבשפה העליונה המעכב את האכילה היה קוצצו במספרים". עם זאת מצאנו רבנים מקובלים שגילחו זקנם, ויש לברר על מה נסמכו. והנה תחילה יש לדון במקורות חז"ל גבי גילוח והשחתת הזקן, ומתוך זה ננסה לברר, מה מותר מעיקר הדין, ומה נחשב לחסידות והידור. מובא בגמ' במכות (כא.): "ת"ר ופאת זקנים לא יגלחו יכול אפילו גלחו במספרים יהא חייב מלקות, ת"ל לא תשחית, יכול אם לקטו במלקט ורהיטני יהא חייב, ת"ל לא יגלחו הא כיצד, גילוח שיש בו השחתה הוי אומר תער". כלומר מהתורה אסור לגלח את הזקן רק באופן שיתקיימו ב' תנאים: א. דרך גילוח. ב. שיהיה משחית עד השורש. ולכן מספרים מותרות, כיון שאינו משחית עד השורש (ראה תוס' נזיר מ:) אף שהדרך לגלח בו, כן כתבו רוב הראשונים (רא"ש נזיר שם, רמב"ם י"ב ז', ריטב"א מכות כא., טור יו"ד סי' קפ"א), שמותר לספר את הזקן במספרים, כיון שאינו משחית וניכר השיער ששם. וכן מלקט ורהיטני (לרש"י: כלי עץ וברזל חד בתוכו, ולרמב"ם: כעין מלקחיים) מותרים אף שמשחיתים עד השורש, כיון שאין דרך בני אדם לגלח בהם. לגבי מספרים שאין בכך השחתה עד השורש, אולם תרומת הדשן (ח"א סי' רצ"ה) הביא בשם גליון תוספות שיש במספרים חשש של תער, וז"ל: "יראה דיש מקום להחמיר אלא שאין העולם נזהרין בדבר, כתב בגיליון בתוספות בריש מס' שבועות וז"ל: יש נזהרין כשמספרין במספריים שאין עושין בתחתון כלום אלא בעליון, כי חוששין שאם יעשו כלום בתחתון שמא אירע שלא יתוך זוג העליון אלא בתחתון והוא כמו תער". וכן כתב בתוספות שאנץ (מכות כ:). גם הרמ"א (יו"ד סי' קפ"א י'), הוסיף על דברי מרן שהתיר מספרים, את דברי תרוה"ד, וז"ל השו"ע שם: "אינו חייב על השחתת פאת הזקן אלא בתער, אבל במספרים מותר, אפילו כעין תער. הגה: ומ"מ נזהרים כשמסתפרין במספרים שיעשה היקף הגילוח בחלק העליון מן המספרות ולא בתחתון, פן יעשה הכל עם חלק התחתון והוי כתער (ת"ה סימן רצ"ה). מיהו נראה דתחת הגרון אין לחוש בזה, הואיל ואינו עיקר מקום הפאות (ד"ע)". ולפי זה ניתן לומר ע"פ פשט שחששו לדעות המחמירות, והנהיגו חומרה על חומרה, ומצד חיבוב מצוה, אדרבה האריכו את הזקן והפאות. בנוסף יש לומר שרצו להבדל מהגויים שהיו רגילים לקצץ את פאת הראש והזקן, ובכך היה ליהודים סימן היכר מיוחד. ומנהג קהילות רבות, ובפרט חסידים, נהגו לגדל את זקנם, וידוע שגדולים וצדיקים דיברו רבות בשבח הזקן, ובדור האחרון חזרו על כך רבות הבבא סאלי זי"ע, והרבי מלובביץ' (הצמח צדק חשש מאד לכך גם ע"פ פשט וגם ע"פ סוד). וע"פ סוד, נראה לומר (וראה הרחבה על כך בדברי שלום יו"ד סי' קפ"א ג'), שהאריז"ל חשש לדעות הראשונים המחמירים, שאין להסיר את שערות הזקן ע"י מספרים, ויש להוסיף על כך את המחלוקת ביחס למיקום של חמשת הפאות, כמבואר בדברי המחבר (יו"ד סי' קפ"א י"א), וז"ל: "פאות הזקן הם ה', ורבו בהם הדעות, לפיכך ירא שמים יצא את כולם ולא יעביר תער על כל זקנו כלל. (ואפילו תחת הגרון) (ב"י בשם אגרת ר"י וסמ"ג)". ועל חומרה זו, הוסיף האריז"ל את חשיבות שערות הזקן ע"פ סוד, שהן צינורות השפע, והמגלח שערות זקנו, פוגם חלילה בשורש הרוחני שלהם. ברכת ה' עליכם,