1. בבראשית כ"ז/20 נאמר: וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל בְּנוֹ מַה זֶּה מִהַרְתָּ לִמְצֹא בְּנִי וַיֹּאמֶר כִּי הִקְרָה יְ-הוָה אֱלֹהֶיךָ לְפָנָי. כלומר הוא משיב לאביו העיוור במרמה ובעזות מצח, כדי לשכנעו בדברי שקר. 2. אם התורה מציינת את זה, וכתוב שאין המקרא יוצא מפשוטו, משמע שהתורה רוצה להנציח את האמירה השקרית הזו של יעקב כלפי אביו הנושאת את השם המפורש. 3. השאלה: האם התנהגות זו של יעקב, שהתורה מפרטת אותה, נחשבת כנשיאת השם המפורש לשווא? אם לא, מה התייחסות החכמים להתנהגות חמורה זו?

לשואל שלום, על השאלה כיצד יתכן שיעקב שיקר ליצחק ניתנו תשובות שונות. לפי הרד"ק (בראשית כז, יט), היתה זו הוראת שעה על פי נבואה, והאריך בעל הכתב והקבלה (בראשית כז, טז) להסביר מדוע מבחינה הלכתית נהג יעקב כשורה כאשר שינה מן האמת, והרי מעט מדבריו: "וככה הוא בענין דיעקב ורבקה. ענין הרמיה הוא מגונה מאד לכל אדם, אף כי [- ק"ו] לאשה עם בעלה, ולבן עם אביו. אבל לפי העת והזמן פעולתם משובח. כי יצחק להיותו מוטעה מחלקת לשון עשו, והיה מחוסר ידיעה מכל תועבותיו, לכן היה חשוב בעיניו להשפיע עליו ברכתו. ומה היה להם לרבקה וליעקב לעשות ביודעם כל תועבותיו?! ומארת ה' ראוי לחול על בית רשע כזה, והברכה היא אליו לרעתו. כי בתוספות טובות זמניות אליו, יוסיף רשע על רשעתו, ככתוב: 'עשר אל תתן לי… פן אשבע וכחשתי ואמרתי מי ה'' (משלי ל, ח-ט). ואם היו שותקים היו מחייבים עצמם לעבור על 'לפני עור לא תתן מכשל' (ויקרא יט, יד), כי יצחק מצד טעותו הוא כעיור בדרך, והמניחו ליפול ברשת פעולה לא טובה הוא... הנה להינצל מכל הדרכים הרעים האלה, לא היה דרך אחרת לפניהם, כי אם לעשות פעולה המדומה כשקר וכרמיה למי שלא ידע טוב הענין, והוא אמת לאמיתו למי שנודע תוכן הדבר ובירורו, והיא פעולה שהמרומה עצמו יודה וישבח את המרמה אותו על שהצילו מלהיות מצדיק את הרשע ומרשיע את הצדיק, וכמו שעשה יצחק באמת אחרי כן, בשלחו את יעקב לחרן, ברכו בנפש חפצה בברכת אברהם (כח, ב-ד) ! וזהו שאמר ר' יהושע בן לוי (בר"ר סה, ו): 'מצדיק רשע ומרשיע צדיק תועבת ה' גם שניהם' (משלי יז, טו)". לאחר כל זאת מובן, כי נשיאת שם ה' בהקשר זה לא היתה לשווא, אלא אדרבא, כל דיבורו של יעקב אבינו ע"ה היה באמת ובתמים מכוון לרצון ה'. בברכה נאמנה