השבוע התקבלתי לאחת הישיבות הנחשבות בציונות הדתית ממש חיכיתי לראות אם אני יתקבל ושקיבלתי את ההודעה שהתקבלתי לא הייתי בטוח אם אני צריך לברך שהחיינו או לא, מהתרגשות אני בירכתי שהחיינו אני רוצה לשאול את כבוד הרב האם נהגתי כדין והאם כך צריך לנהוג לכתחילה?.

שלום וברכה, והצלחה רבה בישיבה בעז"ה! נראה שעניין זה תלוי במחלוקת הפוסקים, ולפיכך מי שמברך יש לו על מה שיסמוך, אך אין זה מוסכם. באופן כללי מופיע בהלכה שמברכים "שהחיינו" על בשורות טובות (שו"ע רכ"ב, א). בפוסקים ישנו דיון לגבי בשורות טובות מסוגים שונים, האם מברכים עליהן, אך מוסכם שכאשר מדובר באירוע שנוגע לאדם במישרין ומביא לו תועלת יש לברך על כך שהחיינו (עיין בה"ל רכ"ג, א, ד"ה "ילדה"). ממילא, נראה לכאורה שיש לברך על קבלה לישיבה, שהרי זה דבר שיש בו גם שמחה גדולה וגם תועלת ממשית לאדם. אולם הפוסקים נחלקו האם מברכים שהחיינו על רכישה של חפץ של מצוה, כגון ספרי קודש או תפילין - יש פוסקים שחייבו בברכה גם על חפצי מצוה, אך יש שכתבו שאין לברך עליהם משום שמצוות לאו ליהנות ניתנו (דעות לכאן ולכאן, עיין למשל במג"א רכ"ג, ה; אליה רבה רכ"ג, ט; באר היטב רכ"ג, י. ועיין מור וקציעה סי' רכ"ג, ומגן גיבורים רכ"ג, ב, שהתייחסו לטענה הנ"ל שמצוות לאו ליהנות ניתנו וחילקו בין גדר זה ובין הנידון שלנו). נראה בפשטות שגם קבלה לישיבה תלויה במחלוקת זו, שהרי התועלת בקבלה לישיבה היא רוחנית ולא חומרית. למעשה כותב המשנה ברורה (רכ"ג, יג) שהמברך על רכישת ספר ששמח בו אין למחות בידו. וממילא נראה שהוא הדין לקבלה לישיבה. עוד יש לציין, שכמה פוסקים ספרדים בדורות האחרונים כתבו באופן כללי שנהגו למעט בברכות אלה, ואין מברכים על קניית כלים חדשים וכדומה אלא רק על בגדים (עיין בן איש חי שנה ראשונה, ראה, ה; כף החיים רכ"ג, כ; ילקוט יוסף סימן רכ"ג-רכ"ה). אולם מדבריהם עולה שאין זה מעיקר הדין, אלא שכך נהגו מסיבות שונות. לפיכך העולה למעשה הוא שנראה שמעיקר הדין יש מקום לברך על קבלה לישיבה, אך הדבר אינו מוסכם.