כבוד הרב שלום, אני פונה כדי ללמוד את עמדת ההלכה היהודית והשקפתה בכל הנוגע להנדסה גנטית. האם קיימת לכשעצמה בעיה בכך שהאדם "מתערב במעשה הבריאה"? בהקשר הזה אני נזכר במדרש תנחומא אודות רבי עקיבא וטורנוסרופוס הרשע (מעשיו של מי נאים יותר? של הקב"ה או של בשר ודם?). משם עולה מסר חיובי כלפי התערבות במעשי הבריאה. עם זאת, ישנו איסור מפורש על הכלאת צמחים וכו'. בנוסף, אשמח להתייחס ספציפית לעניין עריכה גנטית בתחום החקלאות (כלומר, הנדסה גנטית בצמחים). האם יש מקום לומר שעריכה גנטית (כגון הוספה או שינוי של גן מסויים בזן צמחים מסויים) דינה כהכלאה, שכן נלקח רצף גנטי ממין מסויים אל תוך מין אחר. או שמא השיטה עצמה היא שתקבע אם הפעולה אסורה או מותרת. כלומר, האם התורה אסרה עלינו את ההשבחה הגנטית ככלל, או שמא רק שיטות מסויימות הנהוגות בתחום. תודה רבה מראש והמשך יום נעים!

אין בעיה בהנדסה גנטית, כל עוד היא מכוונת ל"שיפור" העולם, וחלילה לא לקלקולו. בתחילת חומש בראשית נאמר שהקב"ה התיר לאדם הראשון, ואף הורה לו, "לרדות" בבריאה: "וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל הארץ ובכל הרמש הרומש על הארץ... מלאו את הארץ וכבשה ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרומשת על הארץ". אלא שרדייה זו אסור שתהיה מופקרת, ובשל כך נאמר שם שהקב"ה מורה לאדם שעליו "לעבדה ולשמרה". על כך אמרו חז"ל (קהלת רבה, ז): "ראה את מעשה הא-להים כי מי יוכל לתקן את אשר עוותו - בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן וכל מה שבראתי בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך". כלומר, רשאי ואף מצווה האדם לנהל את הבריאה ואף לרדות בה, ובלבד שמעשיו נעשים במגמת תיקון, חלילה לא במגמת קלקול. כך עולה בבירור מגישתו המורכבת של הרמב"ן, אשר מחד גיסא כתב (בראשית א) "שימשלו בחזקה בדגים ובעוף ובבהמה ובכל הרמש... שימשלו בארץ עצמה לעקור ולנתוץ ולחפור ולחצוב נחשת וברזל, ולשון 'רדייה' ממשלת האדון בעבדו... נתן להם כח וממשלה בארץ לעשות כרצונם בבהמות ובשרצים וכל זוחלי עפר, ולבנות, ולעקור נטוע, ומהרריה לחצוב נחשת, וכיוצא בזה". ומאידך גיסא, הוא עצמו מציין (ויקרא יט) מיגבלות על מעורבות האדם בבריאה: "ה' ברא המינים בעולם, בכל בעלי הנפשות בצמחים ובבעלי נפש התנועה, ונתן בהם כח התולדה שיתקיימו המינים בהם לעד כל זמן שירצה הוא יתברך בקיום העולם. וציווה בכוחם שיוציאו למיניהם ולא ישתנו לעד לעולם... והמרכיב שני מינין, משנה ומכחיש במעשה בראשית, כאילו יחשוב שלא השלים הקב"ה בעולמו כל הצורך ויחפוץ הוא לעזור בבריאתו של עולם להוסיף בו בריות... פעולת ההרכבה במינים דבר נמאס ובטל... והנה המערב כלאים מכחיש ומערב מעשה בראשית". משמע – לכאורה – שאל לו לאדם להתערב בבריאה. כיצד ידורו אפוא אמירות סותרות-לכאורה אלה, זו לצד זו בכפיפה אחת? אלא שהיא הנותנת: רשאי ואף צריך האדם לשפר ולשכלל ולטייב את הבריאה, ובשום פנים ואופן אל לו לקלקל ולשבש ולהרוס את הבריאה. ומכאן גם היחס להנדסה גנטית, שברכתה עשויה להיות רבה מאוד, אך בד בבד גם קלקלתה עלולה להיות רבה מאוד. על מעין זה אמרו חז"ל: "הלב יודע אם לעקל ואם לעקלקלות" (תוספתא שביעית ג, ח).