אני נער שמרגיש ניתוק מהדת וכואב לי. אני רוצה לחזור בתשובה ולדעתי הדרך היחידה זה התבודדות. האם מומלץ לנער בגיל 16 להתבודד, אם לא האם אפשר פתרון אחר? בתודה ובעיניים בוכיות.

שלום רב: אתה לא צריך לבכות. להפך, אתה צריך להיות שמח על כך שיש לך הירהורי תשובה. לא רק הירהורי תשובה אלא ממש רצון לממש את ההרהורים אלו. ראש לכל אתה צריך סבלנות. דברים שבאים מהר גם יכולים ללכת מהר. דברים שבאים לאט כלל וכלל לא הולכים. על כל התקדמות אפילו קטנה אתה צריך לעשות מסיבה. כל דבר טוב שאתה עושה או כל יצר שאתה מתגבר עליו אתה צריך לשמוח. יש לפעמים מצב שהאדם מרגיש שהתבודדות היא נצרכת לו. אתה המומחה לצרכים שלך. אבל בדרך כלל אין להגזים בהתבודדות. אם הצורך שלך בהתבודדות היא משום שאתה נמצא בחברה שמושכת אותך למטה ההתבודדות אינה מתאימה לך ולא מהווה שום פתרון. כאן אתה פשוט צריך לאט לאט להחליף חברה. אתה צריך למצוא את האנשים שיכולים לקבל אותך אם רצונך הטהור ויכולים לעודד אותך. אם אתה לומד במערכת חילונת יש לשקול לשנות את מקום לימודך. אולם אם הצורך שלך להתבודד לא נובע מכך שהחברה חוסמת אותך אלא מרצון לגלות את הכוחות הפנימיים שבך יש להבחין האם מדובר על חשבון נפש אישי בינך לבין עצמך שהוא יכול להיות כל יום למספר דקות. אולם אם אתה רוצה להרגיש קשור לקב"ה ולהתבודד בכדי להרגיש את הקירבה האלוקית זו לא דרך עיקרית בעבודת ה'. אנו נפגשים עם הקב"ה בתפילה דווקא בציבור. הצורך להתבודדות יכול לבוא לידי ביטוי רק לעתים נדירות. תעשה זאת בתחילה כשעה בשבוע. ולאחר מכן תרד לשעה בשבועיים. תודעני על מצבך בהמשך. בטוחני שהקב"ה יהיה בעזרך.