שלום וברכה, מוזכר בגמרא במסכת גיטין על כתיבת גט על עלה של זית. כיצד יתכן לכתוב בפועל על עלה כל כך קטן גט וביחוד בתקופת התלמוד שלא היה להם אמצעים כגון מיקרוסקופים וזכוכיות מגדלת וכן אמצעי כתיבה דקים ומיוחדים? מדוע לא נתנו דוגמה שהגיונית כגון עלה תאנה שגודלו מאפשר כתיבת גט? והאם יש משמעות עמוקה לדוגמה זאת והיא בגדר גוזמא? ישר כח ותזכו למצוות

שלום רב לשואל היקר. כבודו כיון לקושית הירושלמי, ומתורץ שם שכוונת חז"ל (משנה גיטין יט.), שעלה של זית כשר, היינו מהתורה, שמספיק לכתוב "פלוני גירש את פלונית", אך מדרבנן שצריך להוסיף דברים נוספים בגט, ואם כן, לא ניתן לכתוב על עלה של זית (עיין בלחם משנה הל' גירושין ד' י"ז). כמו כן יש שביארו שהכוונה לחיבור כמה עלים ביחד, אך בזה הוי שטר מקורע ופסול (ראה מלאכת שלמה אך עיין שם בלח"מ). ואז יש מקום לכתוב את כל הפרטים הנהוגים היום. וראה בתוס' (שם כא: ד"ה על עלה של זית), שכתבו שהתנא נקט "עלה של זית", כיון שהוא מתקיים, משא"כ עלה של כרישין בצלים, ורדין ועלי ירקות, שלא נחשבים לברי קיימא ופסולים לכתיבה, ומאידך כל הדומה לעלה של זית, כשר (כגון חרוב ודלעות וכדומה, תוס' שם). כתוב בזוה"ק שכל מה שכתבו תנאים ואמוראים על רזי תורה כתבו, ולכן ודאי שיש עומק בכך שהביאו כדוגמא, עלה של זית. ועל דרך אפשר, ניתן לומר, שעלה של זית מסמל את החירות (כפי שמצינו בעניין היונה שהביאה בפיה עלה של זית), ויש בכך רמז, שכריתת הגט, מסמלת על חירות ועצמאות מסויימת בעצם הגירושין, עם זאת יש בה מרירות, כמו במרירות שבעלי זית. ויש בכך רמז לחוסר ולקושי, שכעת ממשיכים את החיים ללא קשר זוגי, וללא מזיגה ושלום (ועיין בליקוטי הלכות אהע"ז הל' גיטין, שלכן צריך לתת לה "ספר" בחינת ס"ת, להחיות אותה בחכמה במציאות קשה זו). השמן רומז לחכמה, והעלים, לנובלות חכמה. עניין החכמה, להחיות את בעליה, ביראת ה' היא חכמה, ולא להשאר במה שמסתעף ממנה. ובעניין הזוגיות, צריך תמיד חכמה והתחדשות, ולא התיישנות והתנוונות. ברכה והצלחה,