שלום וברכה, במקורותינו חלוקות הדיעות לגבי כיוון המיטה. מובא בגמרא ובזוהר שאסור לאדם לישון בין מזרח למערב, אלא יישן בין צפון לדרום באופן שראש המיטה בצפון ומרגלותיה בדרום. ויש דיעות שיש לכוון את המיטה דוקא בין מזרח למערב. ושאלתי האם כיוון של דרום מזרח או צפון מערב יוצא ידי חובת שתי הדיעות? וכיצד לנהוג? ישר כח ותזכו למצוות

שלום רב לשואל היקר. לגבי כיוון המיטות, יש מחלוקת בין הפוסקים, ולמעשה לכל צד שאדם מסדר מיטתו, יש לו על מה לסמוך. ובכל זאת לנוהגים כפשט: יש עדיפות, שהראש יהיה לכיוון צפון והרגליים לכיוון דרום. ולנוהגים כדעת המקובלים: עדיף שהראש יהיה למזרח ורגליו למערב. ההצעה שכבודו מעלה לכוון את המיטה בין ב' הרוחות (דרום מזרח וכו') נפלאה, אך נראה שגם זה אינו מוסכם מכך שסתמו הפוסקים (ואף במקום שגילו דעתם כפי שמצינו לגבי מזוזה, שיש נוהגים להניחה באלכסון, כדי לצאת את כל הדעות, מכל מקום גם על הנהגה זו חלקו הפוסקים כידוע). מקורות: בגמ' בברכות (ה:): "תניא אבא בנימין אומר על שני דברים הייתי מצטער כל ימיי... ועל מיטתי שתהא נתונה בין צפון דרום, דאמר רבי חמא ברבי חנינא אמר ירבי יצחק כל הנותן מטתו בין צפון לדרום הויין ליה בנים זכרים, שנאמר "וצפונך תמלא בטנם ישבעו בנים". ופרש"י (שם) 'צפון לדרום': "ראשה ומרגלותיה זה לצפון וזה לדרום. ונראה בעיני שהשכינה במזרח או במערב לכפיך נכון להסב דרך תשמיש לרוחות אחרות". ובד"ה 'וצפונך' ביאר: "לשון צפון וסיפיה דקרא ישבעו בנים". ובתוס' (ד"ה כל הנותן) כתבו שדין זה שייך דוקא כשישן עם אשתו ברוחות אלו, מפני שהשכינה מצויה בין מזרח למערב ונחשב כגנאי כלפי השכינה. אולם הרמב"ם כתב דין זה בהלכות בית הבחירה (פ"ז הלכה ט') ומשמע שזהו דין גמור השייך גם כאשר האדם לבדו מדין מורא מקדש (ראה ב"י או"ח ג' ד"ה ומש"כ שלא יישן, עם זאת בדרישה הבין שהרמב"ם כתוס' הנ"ל), וז"ל: "אסור לאדם לעולם שיפנה או שיישן בין מזרח למערב, ואין צריך לומר שאין קובעין בית הכסא בין מזרח למערב בכל מקום מפני שההיכל במערב, לפיכך לא יפנה למערב ולא למזרח מפני שהוא כנגד המערב, אלא בין צפון לדרום נפנים וישנים, וכל המטיל מים מן הצופים ולפנים לא ישב ופניו כלפי הקדש אלא לצפון או לדרום או יסלק הקדש לצדדין". וכן פסק בשו"ע (או"ח סי' ג' ו'): "וכן אסור לישן בין מזרח למערב אם אשתו עמו", והוסיף ע"פ הרמב"ם: "ונכון להזהר אפלו כשאין אשתו עמו". והיינו שיהא ראש המטה לצפון ומרגלותיה לדרום (מ"ב סקי"א). והביא את דבריו זקני הב"ח (שם) וכתב: "מיהו בזוהר פרשת במדבר (קיח ב) כתב בהפך דההיא דהנותן מטתו בין צפון לדרום פירוש ראשה למזרח ומרגלותיה למערב דבזה נתונה המטה בין צפון לדרום דלפי זה כך צריך לישן בין עם אשתו בין בלא אשתו וצ"ע". וכתב שצריך לברר מה הטעם שביחס לבית הכסא שבבית יכול לישב אף בין מזרח למערב ואילו לגבי מטה שבבית אסור, וענה: "וי"ל דבמטה שצריך לקדש עצמו בשעת תשמיש צריך ליזהר יותר". והטעם לפי המקובלים הוא (ראה כה"ח סי' ר"מ ס"ק צ"ה, דרכי טהרה פרק כ' י"א) משום שצריכים להיות כבשעת בריתו של אדם וכשיעור קומה של מעלה, ראשו למזרח ורגליו למערב, ומבארים שמה שנאמר "בין צפון לדרום" הכוונה שבעת תשמיש יהא ראשו למזרח, יד ימינו לדרום ושמאלו לצפון, ואשתו תהא ראשה למזרח, יד ימינה לצפון ושמאלה לדרום. ומקור הדברים בדבברי רבנו האריז"ל (פע"ח דף פ' ע"ג, ושער המצוות דף ד.). וכתב במ"ב (שם) שבתשובת הרמ"ע מפאנו פסק כדברי הזוהר הקדוש (פרשת במדבר ח"ג דף קיח:) שיהא ראש המיטה ומרגלותיה זה למזרח וזה למערב, והסכים הרמ"ע שהראש למערב. ומסיק שם המ"ב: "ומכל מקום טוב יותר לכתחילה לנהוג כהשו"ע, כי בתשובת 'בנין של שמחה' כתב בשם הגר"א שאמר שגם כונת הזהר הוא כהגמרא ולא כפרוש הרב מנחם עזריה הנ"ל". ועל מה שהוסיף השו"ע שדין זה הוא אפילו כשאין אשתו עמו, כתב המ"ב בשם ארצות החיים, שזהו דוקא בשוכב ערום ואין קלעים סביב המטה. והנה הב"י עצמו (שם) כתב שהעולם נוהג להקל בזה כדעת התוס', אולם כתב שזהו כנראה "מפני שאינם מעיינים בדברי הרמב"ם בהלכות בית הבחירה אלא חד או תרי בדרא והנכון ליזהר כדברי הרמב"ם ז"ל שהוא עמוד ההוראה". אלא שבאחרונים נכתבו שהעולם נוהג להקל בדבר לגמרי, כלשון ערוה"ש (ג' י"ג): "ואנחנו אין נזהרים בזה ואנו תופסים כהטור לדינא [שזהו רק הנהגה טובה לזריזים], ועוד דיש מחלוקת בין הגדולים אם בין צפון לדרום הכונה ראשה ומרגלותיה או רוחב המטה ולפ"ז נפל הך דינא בבירא". וכן כתב בספר מעשה רקח על הרמב"ם (שם): "והסכמת האחרונים ז"ל דבזמן הזה אין העולם נזהרין בזה מכח שהזוהר פרשת בהעלותך כתב בהיפך". ולמעשה כתב הגרב"צ אבא שאול זצ"ל (אור לציון פרק א' א') שאדם יכול לסדר את מיטתו כפי שירצה כיון שבכל כיון שיסר אותה יש לו על מה לסמוך. וכן כתב בספר דרכי טהרה (שם) שכיון שיש מחלוקת גדולה בין הפוסקים: "לכן כל מה שיעשה אדם – יש בו מעלה". והוסיף שהנוהגים כמקובלים, יש עדיפות ע"פ סדר זה: שראשו למזרח, ראשו לצפון, ראשו לדרום, העיקר שלא ישמש כשרגליו למזרח. והנוהגים כפשט, יש עדיפות ע"פ סדר זה: ראשו לצפון, ראשו לדרום, ראשו למערב, ראשו למזרח. כמו כן את כיוון המטה יש לכוון לפי רוחו העולם ולא לפי כיוון ירושלים. יש לציין למה שכתוב בסוף ספר נפש החיים (עץ החיים אות קכא): "ושמעת ממנו [מהגר"ח מוולאז'ין] שהגר"א אמר שהזוהר אינו מחולק בשום פעם עם הגמ', רק שאין יודעין הפירוש בזוהר או בגמ', על כן אומרים שהם מחולקים. לבד דין אחד אינו נוהג ע"פ זוה"ק והוא להתרחק ד"א מסביב המתפלל ובגמ' לא נזכר רק לפניו, א"ל רבינו הלא בנותן מטתו בין צפון לדרום הם מחולקים, השיב, שאינם מחולקים רק שהפירוש בזוה"ק הוא בענין אחר ואמר לו הפי' בזוה"ק, ומיום ששמע רבינו זאת אמר שהדברים הם בלי פקפוק". וראה שם (אות קכ"ג): "אמר רבנו שהגר"א הבטיח לו, שיוכל ללמוד הנמשל מקבלה, כי כל הנאמר בספרי קבלה הוא על דרך משל", ואולי זו כוונת דבריו לעיל שכוונת הזוה"ק לגבי הייחוד בעולם העליון, ושם יש משמעות רוחנית לצפון ודרום כו', ונראה שלכן כתב הרש"ש הקדוש (בפירוש השמ"ש על ע"ח שער י"ד פ"ג), בעניין נתינת המיטה בין צפון לדרום: "נמצא כפי זה שפני אבא ואימא נוטים זה לצפון וזה לדרום אבל פני אריך נודע שהם נוטים לצד מערב וכו' וה' יכפר בעדי כי דברים אלו אינם כפשוטן ולזה נופל כמה קושיות ואם היה אפשר להבין אמיתות כל הענינים לא היה מקום להקשות. ולפי זה יתכן, שאין כוונת הזוה"ק והאריז"ל על כיוון צדדי המיטה במובן הפשוט, אלא על אופן השפעה של האורות (ראה דברי שלום סי' ג' אות ה'), אך מכל מקום פשטות הדברים כפי שהבאנו לעיל, ולכן למעשה אין צורך לשנות את המיטה כשיש קושי לסדרה אחרת, אלא די בכך שישנו את כיוון גופם. ברכת ה' עליכם תמיד,