למעשה אלו יהיו שתי שאלות אחת היא על הפסוק שנתקלתי בו לפני מספר ימים: "שַׁל-נְעָלֶיךָ, מֵעַל רַגְלֶיךָ" ולא הבנתי את הסוד בדבר שכן נעלים הם מתחת לכף הרגל, מה אחר כך הפסוק ממשיך ל "כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו," זאת אומרת מתחת לכף הרגל. האם יש סוד בדבר בכלל? הפסוק "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" נגמר במילים "אֲנִי, יְהוָה" וכך כמעט כל הפסוקים נגמרים ב"אֲנִי, יְהוָה" האם זה מעיד על משהו?

הכוונה בביטוי "מעל רגליך", איננו משמש לתיאור פיזי של מיקום הנעלים מעל או מתחת כף הרגל, אלא משמעותו הורד נעליך מרגליך, כי המקום שאתה דורך עליו קדוש הוא ואסור לעמוד בו נעול נעלים. חז"ל ופרשני המקרא דורשים בכל פסוק ופסוק המסתיים במילים "אני ה'" שבפרשת קדושים דרשה אחרת, לדוגמה בפסוק שהזכרת: על יחסים מהוגנים בין אדם לחברו נצטווינו גם מפי ה' ולא רק מצד היחסים התקינים השוררים בחברת בני אדם, ואדם החוטא כלפי חברו, חוטא גם כלפי בוראו. (ע"פ פירוש דעת מקרא). להסברים על פסוקים נוספים ניתן להיעזר בפירושים השונים המופיעים במקראות גדולות על התורה, ובפירוש "דעת מקרא", הכתוב בשפה קלה. ר' ידידיה הכהן