שלום וברכה, בשבת בשעת הקידוש, האם יש חיוב שמתחת למפה תהינה חלות או שיש אפשרות להמתין עד לאחר הקידוש ולהוריד אותן חמות מעל המיחם או מעל הפלטה וכך לאוכלן חמות? ישר כח ותזכו למצוות

שלום וברכה, דעת הגר"א שיש להביא את החלות לשולחן דווקא אחרי הקידוש ולא לפני (מעשה רב קיח). אמנם המנהג היותר מקובל הוא להביא את הלחם לשולחן לפני קידוש ולכסות אותם בזמן הקידוש (שולחן ערוך הרב רעא, יז וערוך השולחן רעא כב). אולם ודאי שאתם רשאים לנהוג כגר"א. מקורות והרחבה: הפסקי תשובות (רעא, הע' 184) כתב שני טעמים מדוע לא נוהגים כשיטת הגר"א: טעם אחד הוא שיש בזה הפסק בין הקידוש לברכת המוציא כפי שכתב הטור. אולם נלענ"ד שהטור דיבר על הבאת שולחן גדול שיש בזה הפסק, אך אין הפסק בהבאת חלה מהפלטה או מהשיש לשולחן. עוד טעם שהזכיר הפסקי תשובות מדוע לא נוהגים לעשות כמנהג הגר"א הוא שיש עניין שהחלות יהיו על השולחן ולכסותם כדי לעשות זכר למן. אולם לענ"ד אין בזה סיבה להימנע מלהביא את החלות לאחר הקידוש שהרי בזמן הגמרא שהיו שולחנות קטנים היו מביאים את השולחן לאחר הקידוש ולא חששו לטעם של זכר למן. ויש להוסיף עוד שלש סיבות מדוע אין להימנע מלנהוג כשיטת הגר"א בגלל הטעם של זכר למן: 1. אף שלדעת המהרש"א (פסחים ק:, על תוס' ד"ה 'ושוין') כאשר מביאים את החלות לשולחן לאחר קידוש אין קיום של הטעם זכר למן. אולם לדעת הקרבן תודה גם באופן הזה מקיימים את הטעם של זכר למן, שמונעים המאכל לזכר שלא היה מן. 2. אנו נוקטים עיקר להלכה כטעם שלא יראה הפת בשתו, והראיה לכך הוא שבסעודה שלישית רוב העולם אינם מכסים את החלות. אם הטעם הוא זכר למן היה צריך לכסות את החלות גם בסעודה שלישית (ערוך השולחן רצט, יד). אולם אין מכך הוכחה גמורה שלא נוקטים את הטעם של 'זכר למן', שאולי מקילים שלא לכסות בסעודה שלישית משום שיש אומרים שאין צריך לאכול פת בסעודה זו (ראה מנחת אשר שמות סי' כו, אות ו). ולכאורה משמע בשולחן ערוך (רעא ט) שנקט את הטעם של זכר למן. אולם במגן אברהם (ס"ק כ) משמע שלא הבין כך בשו"ע, וצ"ע. 3. ניתן לכסות את החלות בזמן ברכת המוציא ולקיים בכך את הטעם של זכר למן. כך כתב המ"ב (רעא, ס"ק מא): "משמע בפמ"ג שלכל הטעמים די במקדש על היין שיהיה מכוסה עד אחר שגמר הקידוש וכן בשחרית צריך ג"כ להיותה פת מכוסה עד אחר הקידוש מטעמים אלו ובח"א משמע דלטעם זכר למן טוב שיהיה מכוסה עד אחר ברכת המוציא". ובמנחת אשר (שם, אות ד) העיר שהחיי אדם לכאורה סותר את עצמו שבמקום אחד (כלל ה ס"ו) כתב שדי לכסות עד קידוש. ואילו במקום אחר (כלל ו יג) כתב לכסות עד אחר ברכת המוציא. ותירץ המנחת אשר שדברי החיי אדם (כלל ו יג) לכסות את החלות בזמן בציעת הפת מדבר שהביאו לו את החלות לאחר הקידוש ולא כיסה אותם בזמן הקידוש, שלדעת החיי אדם די לכסות את החלות או בזמן קידוש או בזמן בציעת הפת. ובהערות הגרי"ש אלישיב (פסחים ק: ד"ה 'לעקירת שולחן') מובא: "יש נוהגים להביא כל החלות רק אחר הקידוש קודם הסעודה שיהא ניכר ביחוד דאתי ליקרא דשבתא". וע"ע בערוך השולחן (רעא, כב) ובשו"ת מנחת יצחק (ח"ג, סי' יג, אות י). כל טוב!