לרב שלום וברכה. אני בחור ישיבה, משרת כרגע בתור רכז רבנות (שילוב של משק דת ומשגיח כשרות, חדש יחסית) בגזרת אילת. בתקופה הזו אני רואה את העיתוי של העם, ההתנדבות לתרומות דם, קנייה בלתי נגמרת של מוצרים לחיילים ונזקקים, איך החיילים בקו עזה במורל גבוה, מקבלים חיזוקים מכל כיוון אפשרי, ואני קצת מרגיש מנותק מכל זה, האם אני, שמשרת בגזרה שקטה, רלוונטי למלחמה הזאת מעבר למוצב הספציפי שלי? ואם כן אז כיצד אני יכול להגיע להכרה פנימית בחשיבות התפקיד?? אשמח לחיזוק, תודה מראש ושנדע ימים טובים בעזרת השם!

לשואל היקר, שלום וברכה! אשרי העם שככה לו ואלו הם שאלותיו, שמי שנמצא בגזרה שקטה ובטוחה מרגיש לא בנוח ורוצה לתרום יותר. לשאלתך, לעניות דעתי התחושה שלך לא נכונה. הגזרה שלך שקטה ובטוחה בין השאר מפני שאתם נמצאים שם. האם עולה בדעתך שיש היתכנות שצה"ל ינטוש את המקום לטובת הזירות הבוערות יותר?! כמובן שלא. ומכיוון שכך, אתה תורם את התרומה שלך למלחמה בהיותך שם, גם בתפקידך הצנוע. בהיותך שם אתה מאפשר לכוחות הלוחמים להתפנות לגזרה שלהם. ככה לימד אותנו דוד המלך (שמואל-א ל פס' כד-כה) בוויכוח על הזכות של חיילי העורף בחלוקת שלל המלחמה: "וּמִי יִשְׁמַע לָכֶם לַדָּבָר הַזֶּה? כִּי כְּחֵלֶק הַיֹּרֵד בַּמִּלְחָמָה וּכְחֵלֶק הַיֹּשֵׁב עַל הַכֵּלִים - יַחְדָּו יַחֲלֹקוּ. וַיְהִי מֵהַיּוֹם הַהוּא וָמָעְלָה וַיְשִׂמֶהָ לְחֹק וּלְמִשְׁפָּט לְיִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַזֶּה". מסביר זאת בעל מצודת דוד: "מהראוי לחלוק עמהם שוה בשוה... מבלי קדימה כלל ליורדי המלחמה, כי אם לא ישמרו הם הכלים - לא היה מהאפשר להלוחמים להלחם". מלבד זאת, כיום גם בתפקיד עורפי יש מימד של חזית. אחת מזירות הקרב החשובות ביותר היא החוסן הלאומי, והוא באחריות של כולנו. כמש"ק דת, זה הזמן להיות "ראש גדול" וליזום חיזוקים רוחניים (כמובן, בעדינות ובהתאמה לביקוש ולא בסגנון כפייתי), ויש לזה ערך רב. ולא רק בפן הדתי: כל מילת עידוד למי שמיואש מהמצב, כל חיוך לחבר - מחזקים את החיילים שאתך, ובמעגל שני משפיעים גם על קרוביהם וחבריהם. ככל שהציבור ישמור על רוח טובה, אחדות ואורך רוח - כך בעזרת ה' יתברך ישתפרו הסיכויים לניצחון. בהצלחה רבה!