לאחרונה רואים שיש חוזרים בתשובה לאחר הארוע שפקד את מדינת ישראל בשמחת תורה תשפ"ד. כיצד ניתן להסביר זאת? האם אנשים חוזרים בתשובה רק בעקבות זוועות? הרי ארוע מעין זה יכול לעורר שאלות אחרות והפוכות ביחוד למי שהאמין לפני כן בקב"ה? מדוע לאחר השואה ככל הנראה לא היה תהליך חזרה בתשובה? האם אותם אנשים שחוזרים בתשובה בעקבות הארוע לא ראו דברים נוראים בשואה שגרמו להם רצון לחזור בתשובה? ויתרה, בעיני השכל האנושי הרי שהארוע הורכב מרצף של מחדלים שאת רובם היו אנשים ומומחים שחזו מראש, אך גורמים שונים ומשונים השתיקו. האם זה לא הלקח העיקרי שיש ללומדו, לנתחו ולעסוק בו? כיצד להתיחס לאנשים ולדיעותיהם? מי הם אלה שצריכים לקבל החלטות ועוד?

שלום רב אין ספק שיש לכל אדם בחירה חופשית . אדם צריך לבדוק את מעשיו ואת מחדליו. ודאי שצריך לתקן אותם. אולם לפעמים יש רצף של מקרים שהם נראים כדבר לא הגיוני. כיצד המילירדים שהשקיעו במערכות המודיעין לא עלו על מה שתכננו האויבים. כיצד ארה"ב עם כל מערכות המודיעין שלה לא עלו על כך. כיצד היה סמיות עין כל כך חריגה. השאלות האלו מעוררות תהה שאצל חלק מהאנשים התשובה נמצאת באמונה. זה נראה כדבר שבא משמים בכדי לעורר אותנו. המלחמה אמורה לשנות את כיוון התנועה שלנו בנושאים רבים. הנושא הכי ישיר זה הדמיונות שניתן להכיל רוע ואכזריות בתוכנו. לא עוזר להקים חומות . הם לא מעילות את הרוע שלא מתאים לארץ ישראל. ההבדל בין מה שארע בשואה למה שארע בימנו שבשואה היה בעיקר תופעה של הסתר פנים וחורבן. חורבן של קהילות שלמות. כדי להתעורר לתשובה מכוח השואה היה צריך מבט אמוני עמוק. אבל בזמננו אנו רואים כיצד הקב"ה מציל אותנו ממצבים עוד יותר מסובכים שהיינו עלולים להיות בהם. רק נחשוב על כך שהמלחמה בשמחת תורה היתה מתואמת עם הצפון הרע. הפורענות היתה פי כמה וכמה. אם מחבלי החמאס היו מיד פורצים לכיוון מרכזי האוכלוסיה ולא מתעכבים בקיבוצים מצבנו היה הרבה יותר נוראי. אנו רואים כיצד האומה הישראלית קמה בגבורה ועומדת על נפשה. אדם מאמין גם זאת מקשר לא רק לבחירה האנושית אלא לכך שהקב"ה נוטע בנו רוח גבורה. בקלות עם כל השטף של התבות המערבית היינו יכולים להפגש עם דור שלא מוכן להלחם על נפשו. כל אחד היה דואג לעצמו. זה נס שדור שבגלוי נראה כאילו הוא מנותק מערכים ואידאלים נאזר בגבורה ישראלית ויוצא להלחם. המאמינים מצפים לישוה. הם בטוחים שדווקא מכוח המשבר הנוראי עוד נרוויח ויצא מכך טובה רבה. זאת מבלי להתעלם מהצער והכאב שיש בסילוק נשמות ובפצועים רבים. גם הכאב והצער ידחוף אותנו כלפי מעלה וגם הוא יצמיח אותנו להיות עם מיוחד עוד יותר. [אני כותב זאת מתוך כאב אישי על נפילתו והתעלותו לגנזי מרומים עמיחי הי"ד במלחמתו בקיבוץ כרם שלום] כל טוב