אני עובדת עם בנים בגילאי 8-14 אוטיסטים ותסמונת דאון. אני מטפלת בטיפול חושי: כרוך בשהייה לבד אני והמטופל בחדר סגור/נעול והטיפול הוא מאד אישי אינטימי וכולל הרבה פעמים מגע. השאלה עד לאיזה גיל מותר לי לגעת? והאם זה קשור לרמת ההבנה של הילד?

שלום וברכה, אשרייך שאת עוסקת במצוה חשובה מאד. תצליחי בע"ה! מדובר על שאלה גדולה ורחבה, והתשובה לפעמים משתנה לפי הפרטים. אך אציג כאן דברים כלליים. 1. לגבי ייחוד א. יש איסור ייחוד עם בן שהוא מגיל תשע ומעלה (שולחן ערוך אבהע"ז כב יא). יש איסור יייחוד גם עם ילדים אוטיסטים או עם תסמונת דאון מעל גיל תשע (הגר"א נבנצל כמובא באהל יעקב תשובות הפוסקים ח"ב סי' כב עמ' רנב, נטעי גבריאל יחוד י יב). ב. אם יש צורך לדבר עם הבחור ביחידות ניתן לסגור את הדלת בלי לנעול את הדלת, ובפרט אם אנשים נכנסים ויוצאים תדיר (הגר"א וייס כמובא באהל יעקב שם עמ' רנג). 2. לגבי נגיעה יש להתייעץ באופן אישי עם רב. ועי' מקורות למטה. הרחבות: 1. א. אינני מכיר שיש צורך דווקא לנעול את הדלת. שמעתי שזה גם יכול לפגוע בהרגשת הביטחון של הילד (או בביטחון של המטפל\ת). אם משום מה יש צורך דוקא לנעול את הדלת יתכן שאפשר להקל אם יש שם מצלמות שמצלמות את כל החדר. ראה במוריה (גליון שסז עמ’ קמ”ח) שהגרי"ש אלישיב והגר"נ קרליץ התירו ייחוד כשיש מצלמות באופנים מסוימים. וכן כתב בספר 'רץ כצבי אקטואליה בהלכה' (ח"ב עמ' שיב). אמנם בהיכל הוראה (ח"ד הוראה קסא) הביא שהגר"נ קרליץ חזר בו ואסר והביא שגם הגר"ש וואזנר אסר. כפי הנראה חששו לפירצה בייחוד עם מצלמות, שאולי המצלמות לא יכסו את החדר כמו שצריך, ואולי האדם יצליח להסתיר את המצלמה וכו. אמנם באופן שאין חששות כאלו ויש צורך חשוב בדבר לכאורה אפשר להקל. 2. נביא כאן את עיקרי הדברים בעניין איסור נגיעה בעריות: לדעת הרמב"ם (ספר המצוות לא תעשה שנג) אסור נגיעה בעריות הוא מהתורה. לדעת הרמב"ן (בהשגותיו לספר המצוות שם) איסור קריבה בעריות כגון חיבוק ונישוק אינה מהתורה אלא מדרבנן. דעת הבית יוסף שלדעת הרמב"ם שנגיעת ערוה אסורה מהתורה אפשר שאסור אפילו לצורך רפואה במקום פיקוח נפש. הש"ך (קצה ס"ק כ) חלק עליו וכתב שגם לרמב"ם אין איסור דאורייתא אלא כשעושה כן דרך תאוה וחיבת ביאה. וכתב שכן המנהג פשוט שרופאים ישראלים ממששים הדפק של אשה אפילו אשת איש או עובדת כוכבים אף על פי שיש רופאים אחרים עובדי כוכבים וכן עושים שאר מיני משמושים על פי דרכי הרפואה. וכתב הגר"ע יוסף (טהרת הבית ח"ב עמ' רכא) שהסכימו האחרונים לדעת הש"ך ע"ש. דנו הפוסקים אם לדעת הש"ך יש איסור נגיעה מדרבנן בנגיעה שאינה של חיבה. דעת האגרות משה (יו"ד ח"ב קלז) שאין איסור דרבנן בנגיעה שאינה של חיבה כאשר ניכר שאין כוונתו לנגיעה של חיבה למשל בטיפול רפואי או בנגיעה ברכבת מחמת דוחק המקום. [ועיין גם אגרות משה אבן העזר (ח"ב סי' יד), ובאבן העזר (ח"ד סד, ב)]. בספר את צנועים חכמה (ח"ב סי' טז, עמ' רעז-רפד) הביא את דברי הפוסקים בשאלה זו. [עיין שם באת צנועים חכמה (עמ' רעז-רעט) שכתב שהאגרות משה סתר את עצמו ובתשובות הנ"ל באבן העזר סבור שיש להתיר נגיעה שאינה של חיבה כל שאין מכוון להנאה אפילו כאשר אינו ניכר שאין כוונתו לתאוה, אבל לענ"ד נראה שאין סתירה והתיר האגרות משה בתשובות באבן העזר נגיעה שאינה של חיבה רק משום שניכר שאינו נגיעה של חיבה, ובאה התשובה ביורה דעה ולימדה על דעתו בשאר התשובות, וצ"ע)]. בנידון דידן כתב הגאון הרב אשר ווייס שליט"א (מובא באהל יעקב שם): "לגבי נגיעה הלא ידוע שנחלקו הרמב"ם והרמבן (סה"מ ל"ת שנג) אם קריבה בערוה אסורה מן התורה או מדרבנן, ולדעת הרמב"ם יש בזה איסור תורה (וכן הוא בבית שמואל אבן העזר לא א). מכל מקום אין זה אלא בנגיעה שיש בה קרבה וחיבה, ואף שמדברי הבית יוסף (יורה דעה סימן קצה) משמע שכל נגיעה אסורה ולא רק נגיעת חיבה כבר כתב הש"ך שם (ס"ק כ) להקל בזה. ונראה דנגיעת מטפלת בילדים אינה נגיעת חיבה כלל ואינה דומה כלל להרגל דבר שבין איש לאשה, אך אם אפשר הדבר יש להקפיד לנגוע דרך בגד ללא נגיעת בשר, ואין להאריך במקום שאמרו לקצר". ומובא בשם הגרי"ש אלישיב (אהל יעקב שם, עמ' רמח) שנגיעה של חיבה כגון לטיפה לעודד הילד שלדעת המומחים יש בזה תועלת לחינוכם - עד גיל תשע מותר במקום הצורך אבל יש למעט כמה שאפשר. מעל גיל תשע - ניתן להקל בלטיפה רק אם יש צורך גדול ורק בחלק הגוף המכוסה בבגדים אבל לא בגוף הילד. עכ"ד הגרי"ש אלישיב. מובא בשם הגרע"י שמותר לשיר לילדים אלה כשיש צורך (מעין אומר חלק יב, טו ה). ועיין במה שכתב בעניין זה בספר גן נעול (פרק טז סעיף מ).