ידוע שמי שנהרג על קידוש ד זוכה למעלה גדולה ועצומה מאד שאי אפשר לעמוד במחיצתו, גם אם בחייו לא שמר תורה ומצוות ועשה רצון ד (כפי שגם נכתב פה בתשובות קודמות.) רציתי לשאול אם כן, מה היא סיבת בריאת אדם זה? ואפרט: הרי למדנו שד ברא את העולם כדי להיטיב לנו, והטוב האמיתי לא יכול להיות לחם חסד אלא חייב לבוא בעקבות איזה מאמץ שלנו בעוהז שבזכותו נזכה לדבוק בקבה. אם כן, אדם כזה שכל חייו לא שמר תורה ומצוות אך נהרג על קידוש ד מפני שהוא יהודי, הרי שהוא במעלה הגבוהה שאי אפשר לעמוד במחיצתו, ובוודאי שזוכה לדבקות עצומה בקבה, למרות שבחייו לא התאמץ על כך בכלל. אם כן, במה זה שונה מקבלת לחם חסד והגעה לקרבת ד בלי מאמץ כלל? (כמובן לא מדובר על חייל שנהרג שאז בוודאי עשה מצווה גדולה מאד בכך שהכניס את עצמו לסכנה על מנת להציל את עמי, אלא על סתם אדם שנהרג (באופן פסיבי) רק בגלל היותו חלק מהעם היהודי.)

שלום, וישר כוחך על שאלתך החשובה. סליחה על העיכוב הרב במענה – הייתה כנראה תקלה טכנית, שבגללה ראיתי את השאלה רק לאחרונה. אכתוב שני עקרונות. ראשית, לעולם איננו יודעים את עולמו הפנימי של כל אדם – את הכוחות, האתגרים, הסביבה בה גדל, וכו' וכו'. יתכן אדם שאינו שומר תורה ומצוות, אולם באמת יש לו התמודדויות משלו, ובמרחב בו הוא יכול לבחור – הוא בוחר בדרך הטובה. לכל אדם יש בחירה חופשית, אולם כבר כתב הרב דסלר ש'מרחב הבחירה' משתנה מאדם לאדם. עניין מסוים שעבור אדם מסוים לא דורש שום התמודדות, הוא למעלה מכוחותיו של אדם אחר, ואצל אדם שלישי עניין זה מהווה את הנקודה בה הוא יכול לבחור. כיון שאנחנו לא יודעים את עולמם הפנימי של הזולת, הדבר הנכון מבחינתנו הוא להרבות בעין טובה ובלימוד זכות. שנית, אמנם הזכות הגדולה ביותר היא דבקות בה' שבאה דרך עבודה, אבל גם דבקות בה' שיש בה "נהמא דכיסופא" היא בעלת ערך עצום. שיהיו בע"ה בשורות טובות, ושוב סליחה על העיכוב הרב יעקב.