שלום וברכה, אני סובלת מאוד מחרדות קשות ופחדים מאז שפרצה המלחמה. התפקוד היומיומי נפגע וגם שלום הבית, לילות ללא שינה, חוסר תיאבון ותסריטי אימה בראש. עברו חודשיים וצופים עוד תקופה ארוכה של חצי שנה-שנה!! אם אני מתפרקת מחודשיים אני לא יודעת מה ישאר ממני בסוף.. והאם בכלל יהיה סוף? ואולי אלה הם החיים מעכשיו ועד בכלל, לחיות בצל המלחמה עם כל הפחדים והחששות. מה יהיה בסוף? אם המשיח יגיע, מה יהיה כאן בעולם? הכל ייגמר וייחרב? אני ממש חוששת מהעתיד ואי הוודאות. אני לא מצליחה להתמודד… מה אפשר לעשות??

לשואלת, שלום וברכה וחנוכה שמח! 1. את מתארת חרדה מתמשכת שמשבשת את התפקוד היומי (קושי גדול לתפקד, חוסר תאבון מתמשך, נדודי שינה). מציע לבדוק אפשרות לטיפול מקצועי. בתור התחלה כדאי להתקשר לער"ן (עזרה ראשונה נפשית, טל' 1201). יחד עם זה, אכתוב כמה דברים שעשויים לסייע. 2. הבה נרים את הראש מעל המים הסוערים ונעשה קצת סדר במה שקורה. ה' יתברך במאה השנים האחרונות מביא את עם ישראל לארץ, ומכנס אותו משבעים גלויות (רק בחודשיים האחרונים עלו אלפיים יהודים! חוץ ממאות אלפים שחזרו לארץ בעקבות המלחמה). בכל מקום בארץ ישראל שרק תסתכלי, לפני מאה/מאה וחמשים שנה הייתה שממה כמעט מוחלטת, והיום אנחנו מיליוני יהודים פה. יש לנו מערכת רפואה ותחבורה וכל השירותים לאזרח, ברמה גבוהה הרבה יותר מהממוצע העולמי. גם צה"ל, למרות המכה הקשה שהופתע בה לאסוננו, הוא אחד הצבאות החזקים בעולם, הרבה יותר חזק מהאויב. אנחנו מודאגים רק בגלל שאכפת לנו מאובדנה של כל נפש מישראל, אבל ברמה הלאומית - אנחנו ממש לא בסכנה קיומית! עשרות מיליוני ערבים מסביבנו לא הצליחו במשך עשרות שנים לייצר מספיק כוח שיוכל להשמיד אותנו חלילה. כי אנחנו בידיו הטובות של הקדוש ברוך הוא, שצריך כנראה גם לתת לנו מדי פעם מכה לפי שיקוליו, אבל בסך הכל הוא החזיר אותנו לארצנו כדי להיגאל ולחיות בשלום. התחושה של "סוף העולם" ממש לא מחוברת למציאות! זה עוגן חזק שיכול לסייע לך: לחשוב על המצב "בגדול", ולדעת שאנחנו בסך הכל בתהליך חיובי, למרות הקשיים. תחשבי על יהודים לפני מאות שנים בגלות, כשהיו נתונים לגחמות של השלטון הגויי ושל כל פורע מזדמן. איך הם החזיקו מעמד? רק בזכות כוח העמידה שלהם הגענו עד הלום, ואנחנו במצב הרבה הרבה הרבה יותר טוב משלהם. 3. באשר לביאת המשיח, הרי ברור שביאתו נועדה לטובה ולברכה. נכון, יש בחז"ל גם תיאורים של זמנים קשים לקראת הופעתו, והפרטים לא ברורים, ואולי כבר התקיימו (השואה?). הרמב"ם (בסוף הלכות מלכים) המליץ לכולנו לא להתעסק בפרטים הלא ברורים הללו, שהעיסוק בהם לא תורם לנו דבר, אלא להאמין בדבר העיקרי, והוא שה' רוצה לגאול את ישראל והמשיח יבוא לטובה ולברכה. 4. את חוששת שהמלחמה תארך שנה שלמה, חלילה. אכן, ייתכן. זה עדיף מאשר שהממשלה תחשוב שאנחנו לא מסוגלים לעמוד בזה, ותפסיק את המלאכה באמצע לפני הניצחון המלא על החמאס. אבל בשביל זה הממשלה צריכה אותך ואת כולנו מלאי סבלנות. הסתכלי מה קורה באוקראינה. כבר שנתיים מלחמה, לא רואים את הסוף שלה באופק. ככה זה מלחמות. אנחנו חוגגים כעת את נצחון החשמונאים; המלחמה שלהם נמשכה שבע שנים, והיו בה אבדות קשות! ואני לא מזלזל חלילה בצער ובפחד שלך. יש לי קרובי משפחה שנפגעו במלחמה הזו. אבל מצופה מאיתנו, כאנשים בוגרים ומיושבים בדעתם, להבין שזה חלק מהחיים עכשיו, ועם זה צריך להתמודד באומץ, ולהיערך נפשית לקראת הבאות. 5. איך נערכים? קודם כל עלייך לשאול את עצמך: מה התפקיד שלך בסיפור, ואיך את מוסיפה חוסן לעם ישראל? והתשובה הפשוטה והראשונה, למי שאינו חייל ומגויס, היא: לדאוג למשפחה שלך, שתהיה בה שגרת חיים תקינה. לשם כך צריך לצמצם את צריכת החדשות. באופן טבעי יש רצון להתעדכן, להרגיש שייך וקשור לכל מה שקורה, להיות אכפתי ממה שקורה לעם ישראל. וזה כמובן חשוב מאוד, בתנאי אחד: שהעדכון הזה מוציא מאיתנו דברים טובים: יותר מאמץ מעשי לעזור במה שאפשר, ויותר תפילות. אבל אם התחושה היא שהעדכון היומי הזה מערער אותנו, מחליש אותנו, אז עדיף בלי. לטובת עם ישראל, יותר טוב שלא תתעדכני. אפשר מדי פעם בדברים העיקריים, אבל בוודאי לא לצפות בסרטים מחלישים. יש טעם לשמוע מדי פעם גם את החדשות הרעות אם זה מדרבן אותך לעשייה, במה שאת מסוגלת (כגון עזרה למפונים מהצפון והדרום, במה שניתן, או ניחום אבלים); או לעורר אותך לתפילה, זמן מסוים מדי יום. תפילה קצרה וממוקדת, שבה את שופכת את נפשך, מתפללת לה' בשפה שלך, וזהו. בזה מיצית את חובתך להתייחס לצרות שישנן, ואת פנויה ו"יש לך אישור" לשמוח בחייך. האם זה אומר שאת צריכה להיות "מנותקת מהמציאות"? לא, להיפך. ככה את מחוברת יותר למציאות האמיתית. התקשורת לא מעבירה לנו את מלוא המציאות. מספרים לך שהיום נהרגו כך וכך חיילים, ולא מספרים לך שהיום נולדו מאות תינוקות יהודיים בריאים ושלמים, ועוד עשרות זוגות צעירים הקימו משפחה. 6. מלבד זאת, אני ממליץ לך להתכוון יותר בברכות השחר. להעריך את זה שה' פוקח עוורים ומלביש ערומים, שיש לך את כל מה שאת צריכה לקיום המשפחתי. לפקוח את העיניים עם "מודה אני לפניך... שהחזרת בי נשמתי בחמלה". זה הבסיס הרוחני שלנו. לשמוח בטוב שיש, ויש ממנו הרבה! שמעתי פירוש על הפסוק בהלל "כוס ישועות אשא": להרים ולהבליט את הכוס המלאה של הישועה, ולשים לב בעיקר אליה, כי באמת היא העיקר. 7. עצה נוספת: לרשום לך בכל ערב לפני השינה רשימת מטלות למחר. בשלב ראשון, רשמי רק מטלות מעטות וקלות שאת יודעת שאת מסוגלת לעמוד בהן. במשך היום את מסמנת 'וי' משימה אחרי משימה, ורואה בסוף היום שהצלחת. זה נותן כוח ותחושה של סדר ושליטה במצב. לסיום, אני חוזר על העצה לפנות גם לסיוע מקצועי. זו לא בושה, ובהחלט יכול להועיל! בהצלחה רבה, ויהי רצון שנזכה לשמוח בישועת ה' ונחמתו.