שאל את הרב

  • הלכה
  • זמני התפילה והיום
קטגוריה משנית
undefined
שאלה
1. האם מי שהתחיל תפילת עמידה של שחרית לפני סוף זמן תפילה אך גמר אותה לאחר סוף זמן תפילה זה נחשב לו תפילה בזמנה? 2. האם בתפילת שחרית בציבור, יש להקפיד גם על חזרת הש"ץ לפני סוף זמן תפילה? אם כן, האם יש קטע מסוים שצריך לומר לפני סוף זמן תפילה (ברכת אבות/ברכת כהנים וכד) או שצריך לגמור את כל חזרת הש"ץ לפני סוף זמן תפילה? 3. האם מי שהתחיל לקרוא קריאת שמע לפני סוף הזמן אך גמר לאחר סוף הזמן, זה נחשב לו קריאת שמע בזמנה או שצריך גם לסיים את ק"ש לפני סוף זמן ק"ש?
תשובה
שלום לשואל היקר! 1. צריך לסיים את התפילה לפני סוף זמן תפילה. כלומר יש לסיים את תפילת עמידה של שחרית לפני סוף ארבע שעות ביום [משנה ברורה (פט ה, רלג יד), כף החיים (רלג ה), מנחת אשר דברים (סי' כד)]. אמנם יש מקילים שאם התחיל את התפילה בזמן, אזי התפילה נחשבת תפילה בזמנה אף אם סיים לאחר סוף הזמן [ערוך השולחן (קי ה) יביע אומר (ח"ז לד)]. מחלוקת זאת שייכת לא רק בשחרית אלא בכל התפילות. 2. יש להקפיד שכל חזרת הש"ץ יהיה לפני סוף זמן תפילה, כלומר תוך ארבע שעות, ואם לא יספיקו יש 'לעשות קצר', כלומר שהחזן מתחיל את התפילה בקול רם עם קדושה עד האל הקדוש ואז ממשיך בשקט עד סוף התפילה (מ"ב קכד ז, יביע אומר שם, וע"ע ערוך השולחן קכד ו). 3. יש לסיים את כל קריאת שמע לפני סוף זמן קריאת שמע (מ"ב נח ה). הרחבות: 1.ערוך השולחן (שם) כתב שגם אם התחיל את התפילה בזמן וסיים לאחר הזמן - התפילה נחשבת לתפילה בזמנה. ולמד זאת מדברי תוספות במסכת ברכות (ז.). בגמרא (שם) מבואר שהיה לבלעם רגע אחד לקלל את ישראל ח"ו, שזה הזמן שהקב"ה כועס על ישראל. והקשו שם התוספות (בד"ה 'שאלמלי כעסתי לא נשתייר משונאי ישראל שריד ופליט'): "ואם תאמר מה היה יכול לומר ברגע כמימריה, וי"ל שיאמר "כלם". אי נמי מאחר שהיה מתחיל קללתו באותו רגע היה מזיק גם לאחר זמן". על פי זה הסיק ערוך השולחן שכן הוא לעניין זמני תפילות, שהכל הולך אחר ההתחלה, ואם התחיל להתפלל בזמן תפלה, אף על פי שמסיים לאחר הזמן הרי זה נקרא תפלה בזמנה. וכן הביא ראיה זאת בשו"ת ארץ צבי (ח"א קכא) בשם היהודי הקדוש מפשיסחא. במנחת אשר (שם) כתב: "תמה אני מה ענין זמן תפילה לקללת בלעם, וכי למדין הלכתא פסיקתא מעניינים סגוליים, ואין הדברים אלא דברי נביאות". בגליוני הש"ס (על הירושלמי ברכות נד) הוכיח מהירושלמי שגם מי שהתחיל להתפלל לפני תחילת זמן תפילה וסיים בזמן תפילה אזי התפילה נחשבת תפילה בזמנה. ולמעשה הפוסקים לא קיבלו דבריו להלכה (יביע אומר ומנחת אשר שם). 2.היביע אומר למרות שסבור שבתפילת לחש שהתחיל בזמן נחשבת תפילה בזמנה, בכל זאת כתב לגבי חזרת הש"ץ שאין להתחיל חזרת הש"ץ אם לא יסיימו את כל החזרה לפני סוף הזמן. והביא בשם האשל אברהם הטעם שיש להחמיר יותר בזמן חזרת הש"ץ, משום שבזמננו כולם בקיאים בתפילה. אמנם דעת ערוך השולחן שגם את חזרת הש"ץ ניתן להתחיל בזמן אף כאשר לא יסייימו בזמן. 3. אף היביע אומר (שם) הסבור שתפילה המתחילה בזמן - שמה תפילה, מכל מקום לגבי קריאת שמע סבור שצריך לסיים בזמן. ז"ל היביע אומר: "תפלת שמנה עשרה שאפי' אם מתפלל חצי התפלה בלילה מ"מ אזלינן בתר התחלת התפלה, דהא לא נקטו חז"ל לשון "וגומרה" בזמנה, אלא לגבי ק"ש (בברכות ט ב)". (אף שיש לדחות הוכחה לשונית זו משום שלגבי קריאת שמע אפשר שנקטו לשון זה משום שצריך לגמור את קריאת שמע עם הנץ כדי להתחיל את תפילת העמידה בנץ, ולא משום שצריך דווקא לסיים את כל קריאת שמע בזמן). מכל מקום מסתבר שיש להחמיר בקריאת שמע לכל הדעות משום שלא מצינו חידוש זה שתפילה המתחילה בזמן ומסתיימת לאחר הזמן שיכולה להיחשב כתפילה בזמנה (לדעת מקצת מהפוסקים) אלא לגבי תפילה, וכפי שלמדו מקללת בלעם כנ"ל. אולם לגבי שאר מצוות, למשל מי שאכל חצי זית מצה בזמנו ורוצה להשלים את האכילה לאחר הזמן, לכל הדעות לא מועיל (כך נראה פשוט וכך כתב לי הגר"ש הירש). לפי זה יש לומר שלא מועיל סברא זו לגבי קריאת שמע שאינה תפילה אלא מצווה. ואולי זה תלוי במה שביאר המנחת אשר (בראשית צב, ו) שנחלקו הבבלי והירושלמי בגדר יסוד קריאת שמע, שלדעת הבבלי עיקר ענינו של קריאת שמע הוא קבלת עול מלכות שמים והיא חלק מעמוד העבודה, ולדעת הירושלמי מצות קריאת שמע הוא קריאה של תורה ע"ש. וצ"ע. ועיין ביביע אומר (שם) במה שהביא מהיד אליהו בעניין להתחיל ברכת המזון בתוך שיעור עיכול ולסיים לאחר שיעור עיכול. למעשה אף אם נחשיב את הדבר כספק יש להחמיר בספק דאורייתא, ולקרוא קריאת שמע כולו בזמן. הערת הגר"ש הירש שליט"א: לענ"ד דעת רוב הפוסקים וכן מסתבר שאי אפשר להשלים תפילה אחר זמנה. ביביע אומר מסתמך על תשובת הגאון, והבין שמדובר שם שמתחיל אחר השקיעה ומסיים אחר צה"כ. ולמד מזה שאפשר לסיים אחר הזמן ולהתחיל אחר השקיעה. אבל אפשר לפרש לשון הגאון "בא השמש" הוא על השקיעה ולא על צה"כ, וכוונתו שאפשר להתחיל לפני השקיעה ולסיים אחריה אבל לא בלילה היינו אחר צה"כ, וכך נראה מלשונו שכתב "משמע שמתחילים ועדיין לא באה השמש, וא"כ הרי מבוא השמש עד עונת ק"ש של ערבית יש ריוח לומר שמנה עשרה, ובזמן שמתחיל ש"צ בשעת דמדומי חמה ועדיין לא באה השמש אף על פי שבאה השמש משלים תפלתו", ומבואר שהתיר להשלים התפילה עד ק"ש של ערבית היינו צה"כ ולא אח"כ., ומה שכתב בהמשך שיכול לסיים בלילה היינו אחר השקיעה שהוא ספק לילה. ונראה שכך הבינו הרבה פוסקים שמחמירים בזה". כל טוב!
לחץ כאן לשליחת שאלה בהמשך לשאלה זו
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il