שלום הרב! פעם למדתי ספר תהילים וכבר בפסוק הראשון בתהילים כתוב "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ומושב לצים לא ישב". תמיד זה היה תמוה בעניי העניין של המושב לצים לא ישב הרי מה רע בקצת הומור וצחוקים, הפוך זה רק משמח ומעלה חיוך על הפנים של כולם. לאחרונה הבנתי לגמרי מה זה אומר מושב לצים. זה התחיל בזה שהתחלתי לאחרונה לבסס את כל החוש הומור שלי על פגיעה באחרים ולצחוק על אחרים וזה ממכר וכמעט בלתי ניתן לשליטה לעצור את זה. זה ממכר כי זה מצחיק את כולם ואתה מרגיש טוב עם עצמך וזה כמעט בלתי אפשרי לעצור את זה בשעת מעשה כי זה ממש על הלשון ובא לך להגיד את זה ולהצחיק את כולם. ישבנו פעם אחת כמה חברים והיה אוירה של רוח שטות וכולם צחקו אחד על השני וממש היינו באוירה של שטות וכניראה שהלכתי עם זה רחוק מידי וצחקתי על משהו שחבר טוב שלי סיפר רק לי וזה היה ממש סוד בעבורו. אני לא רוצה לפגוע באחרים ואני רוצה באמת להיות טוב ולעשות טוב לכולם בלי לפגוע באף אחד. אבל לפעמים אני נכנס למן מוד כזה של שטות ואני פשוט לא שולט על עצמי וכל הערכים שלי נעלמים ברגע ואני פשוט מאבד הכל ובלי רסן. אני לא מצליח לשלוט על עצמי ברגעים האלה ואני לא מרגיש מודע אליהם ואל ההשלכות שלהם באותו רגע. איך אפשר לא להיכנס לרוח שטות שכזאתי? ואיך אפשר לעצור אותה ולהיות בהכרה מלאה במעשים ובהשלכות שלהם ולא לאבד את סולם הערכים שלי בזמן הרוח שטות? ואיך אפשר להצליח לא לצחוק ולרדת על אחרים ולא לפגוע באחרים בדיבור?

שלום. הדעת, השכל צריך להתוות את הדרך. השכל מבחין בין טוב לרע. אם בכל פעם שאתה עושה משהו, תשאל את השכל האם זה טוב או רע, לאט לאט, תצליח לשלוט על עצמך! ברכה והצלחה!