שלום הרב, א. בשולחן ערוך סימן עה כתוב שאסור לומר דברים שבקדושה כנגד ערוה והמשנה ברורה מחמיר וכותב שעצימת עיניים לא מהני ומותר רק אם גופו לכיוון אחר. אני לומד בישיבה תיכונית ללא פנימייה וישן בבית, ואמי ואחיותיי מתלבשות שלא בצניעות והרבה פעמים איני יודע כיצד לנהוג, בעיקר בברכת המזון בשבת, שאם אני יורד מהשולחן ומברך בנפרד זה נראה להם מוזר ומעליב (כשאנחנו מארחים חברים או מתארחים אצל חברים זה נראה מוזר אף יותר) כיצד עלי לנהוג במקרה כזה? ב. בנוסף, אם אבי עושה קידוש או מברך על החלה כנגד ערוה, האם אני יוצא כך ידי חובה? תודה רבה לרב העונה

שלום לשואל היקר! א. אתה צודק מאד שלא נכון להיראות מוזר ולהעליב את בני המשפחה. "דרכיה דרכי נועם" נאמר על התורה. אכן אסור לברך כאשר בנות משפחתך אינן לבושות בצניעות. לכן הפתרון הוא לעצום עיניים או להביט בסידור. ב. אף שהיה נכון שגם אביך יסתכל בסידור או יעצום עיניים, מכל מקום גם כאשר הוא מסתכל על בנות המשפחה תוך כדי הקידוש, בדיעבד הוא והמשפחה יוצאים ידי חובה. מקורות והרחבה: א. לדעת השולחן ערוך (עה ו) אדם שעומד מול הערוה יכול לעצום עיניו ולומר קריאת שמע. המשנה ברורה הביא (ס"ק כט) שרוב האחרונים חולקים על כך וסוברים שלא מועיל עצימת עיניים ואפילו לא החזרת פנים בלבד אלא צריך דווקא להחזיר את כל גופו מהערווה. אולם גם המשנה ברורה (ס"ק א) מסכים שכאשר אי אפשר בעניין אחר יש לסמוך על המקילים. החזון איש והגר"ע יוסף הקלו מעיקר הדין כדעת השולחן ערוך שדי לעצום עיניו [תשובות הגרח"ק בסוף אשי ישראל (תשובה סא), יביע אומר (ח"ו או"ח, יד)]. במקרה שלך וודאי שיש לסמוך על המקילים כאמור. יש להוסיף שיש סברות נוספות להקל: בזמננו שלצערנו נשים נשואות רבות לא מכסות את שערן - יש אומרים שאין השיער נחשב כערווה לעניין אמירת דברים שבקדושה מול השער [ערוך השולחן (עה ז), בן איש חי (בא יב), אגרות משה (חאו"ח סי' מג), הליכות עולם (ח"א פרשת בא הע' ח, עמ' קכב), ואין כן דעת המ"ב (עה ס"ק י)]. ויש עוד מקום להקל כאשר מדובר על האחיות שלך שאין הרהור, ובפרט אם הן קטנות (עי' יביע אומר שם). ועוד שאם הן רגילות בלבוש לא צנוע יש מעט מהפוסקים שהקלו שהמקומות בזרועות וכדומה אינן נחשבין ערוה לעניין זה (כך דעת הישכיל עבדי להקל בשעת הדחק כמובא ביביע אומר שם, והיביע אומר דחה דבריו ע"ש). ב. מי שקרא קריאת שמע כנגד הערווה כתב המשנה ברורה (ס"ק ד): "עיין בפרי מגדים שהביא דיעות לענין דיעבד בזה אם צריך לחזור ולקרות כמו לענין ערוה גמורה ובדרך החיים משמע דאפילו בדיעבד צריך לחזור ולקרות ומכל מקום נ"ל דכשלא נתכוין להסתכל אין להחמיר בדיעבד לחזור ולקרות אף באשה אחרת". למעשה במקרה של הקידוש של אביך נראה שיצא משום שיש מקילים בדיעבד ועוד שמסתבר שכאשר אביך מקדש אין כוונתו להסתכל. ועוד שיש לסמוך על הסברות המוזכרות בסעיף הקודם. כל טוב!