א. מתי יש לנהוג בכוס של ברכה: האם רק בסעודות שבת או שגם בימות החול ניתן וכדאי לנהוג מנהג של כוס של ברכה לאחר הסעודה? ב. האם כדי לתת מטרה לשתיה זו, ניתן לשתות במקום יין אדום יבש המהודר לקידוש, ליקר העוזר לעיכול (דזיטף)?

שלום וברכה, א. השולחן ערוך הביא שלש שיטות מתי יש לברך על הכוס: לשיטה ראשונה יש לברך על הכוס אפילו ביחיד. לשיטה שנייה יש לברך על הכוס רק כאשר שלשה אכלו ביחד. לשיטה שלישית אין חובה לברך על הכוס אפילו כאשר אכלו שלשה יחד. הרמ"א הוסיף שגם לשיטה השלישית מצוה מן המובחר לברך על כוס. למעשה כתב המשנה ברורה (ס"ק ד): "ומנהג העולם להקל בזה כדעה השלישית שלא לחזר אחר כוס אם לא כשיש לו יין או שאר משקין דהוא חמר מדינה בביתו דאז בודאי מצוה מן המובחר לכו"ע לברך על הכוס וכנ"ל ודוקא כשהוא בזימון שלשה אבל לענין יחיד מקילים כמה אחרונים לגמרי". למעשה כיום המנהג לא לזמן אפילו בשלשה. ואף שיתכן שהמנהג נמשך מהמצב בעבר שהיין היה יקר ולא מצוי, מכל מקום אין לפקפק במנהג רוב העולם הנוהגים להקל, שסומכים על השיטה השלישית הנ"ל שאין חובה לברך על הכוס, וכנראה מפני הטורח והעיכוב לא נוהגים לברך על הכוס. אך בשבת יש נוהגים לזמן על היין, וזה מנהג טוב ויפה. על פי הקבלה לא מברכים על הכוס ביחיד, ומי שרוצה לברך על כוס ביחיד לא יחזיק את הכוס בידו (רמ"א ס"ב). וכיום לא נוהגים לברך על הכוס כלל ביחיד (מ"ב ס"ק טז). ב. בעבר היו נוהגים רבים לברך על 'חמר מדינה' כגון שכר, במקום יין, כי היין לא היה מצוי (קפב ב). כיום היין או מיץ ענבים מצויים ואינם יקרים. כמו כן יש ספק אם בכלל יש היום חמר מדינה, ולכן יש לברך על יין או מיץ ענבים בלבד (מנחת אשר - זמירות שבת, ראה גם פסקי תשובות קפב הע' 1). מקורות והרחבה: השולחן ערוך כאמור הביא שלש שיטות. המשנה ברורה (ס"ק ד) כתב שהשולחן ערוך לא הכריע בין הדעות. בכף החיים (ס"ק א) ובילקוט יוסף (הע' א) כתבו שהשולחן ערוך הכריע כשיטה השלישית שאין חיוב לזמן על הכוס, כי הכלל הוא שהשולחן ערוך פוסק כיש אומרים האחרון שהביא. (נראה שהמשנה ברורה לא סבור כלל זה). בכל מקרה גם לדעה שאין חיוב לברך על הכוס מצוה מן המובחר לברך על הכוס (כמבואר ברמ"א ס"א). הבן איש חי (שלח טז) כתב: "ישתדל לברך על הכוס אם יש שנים עמו שאז יש להם זימון". ואף על פי כן לא נוהגים כיום לזמן על הכוס כמובא במ"ב (שם). כך כתב המ"ב: "ומנהג העולם להקל בזה כדעה השלישית שלא לחזר אחר כוס אם לא כשיש לו יין או שאר משקין דהוא חמר מדינה בביתו דאז בודאי מצוה מן המובחר לכו"ע לברך על הכוס". אמנם היום היין או מיץ ענבים בזול ומצויים, ובכל זאת גם כיום לא נוהגים לברך על הכוס. אך המזמן על כוס תבוא עליו ברכה (ילקוט יוסף קפב א). הפסקי תשובות (קפב א) הוסיף שכן ראוי לכל ירא שמים לברך על הכוס בשלשה. אמנם לענ"ד לא נראה לכתוב כך, כאשר אין כן מנהג העולם וביניהם גדולי ישראל (ראה לקמן הנהגת גדולי ישראל). יש מדקדקים בשבת לברך על הכוס בשלשה (ערוך השולחן קפב א). מעבר לכך שטוב לברך על הכוס בשלשה גם בימות החול, בשבת יש עוד מקום לדקדק בכך: א. מפני כבוד היום (סדר היום, סדר סעודת ליל שבת). ב. מפני שאין טרודים במלאכה (רבבות אפרים ח"א קנ). ג. יש להוסיף שנוהגים כן כדי להרבות בברכות, להגיע למאה ברכות (ילקוט יוסף קפב הע' א). ביררתי כיצד נהגו בבתיהם של גדולי ישראל בדור האחרון. כך כתב לי הרב יעקב טנדלר נכד הגר"מ פיינשטיין זצ"ל: "לא הקפיד בכלל, והרבה פעמים אכלנו אתו בשבתות ובחגים ובימי חול וברכנו בזימון ללא כוס. וזה שונה מהדוד שלי, חתן הסבא, הרב אליהו משה שיסגל זצ״ל אשר החמיר לעצמו לברך על כוס אפילו כשאכל לבד, והוא לפעמים ברך על כוס חלב כשסעד סעודה חלבית". החזון איש והסטייפלר זצ"ל לא נהגו לזמן על הכוס אפילו בשבת ובשלשה (ארחות רבינו ח"א עמ' פג). כך כתב לי הרב אהרן גולדברג נכד הגרש"ז אוירבך זצ"ל לגבי מנהג סבו הגרש"ז: "בימות החול לא היה מזמן על הכוס בשבתות בדרך כלל היה נוהג לזמן על הכוס, ופעמים לפני זימון היה מבקש ממני להוריד את היין מהשולחן ומזמן". מנהג הגר"ע יוסף זצ"ל מובא בספר ארחות מרן (הלכות זימון וברכת המזון אות ח): "לא הקפיד לברך ברכת המזון על הכוס, ואפילו בסעודות שבת, ורק בסעודת חתן וכלה היה מברך ברכת המזון על הכוס..." ע"ש. מנהגו של הגר"מ אליהו זצ"ל כתב לי בנו הרב שמואל אליהו שליט"א: "רק בעשרה היה מקפיד לברך ברכת המזון על הכוס". עכ"ד. ועיין בקיצור שו"ע הערות הגר"מ אליהו - דרכי הלכה (מה ב). הגר"ח קנייבסקי הקפיד על כוס רק בעשרה (כך מסר לי הרב מנחם הבלין). כל טוב!