כבוד הרב שלום, במקום עבודתי, המנהל מרבה להאשים את אחד העובדים בכל בעיה או תקלה שצצה, גם כשאין הוא אחראי אליהן. בדרך כלל בהמשך מתברר שהיא נבעה בשל טעות של אדם אחר, או שאינה טעות של אדם. לפי הכרותי, אותו עובד אינו אחד שביצע תקלות רבות בעבר, אלא נראה שהדבר נעשה כי השניים אינם "מסתדרים". לעתים המנהל נוזף בו לפני שאר העוסקים והדבר וודאי גורם לו לצער רב ולבושה. מתוך התעניינות, רציתי לדעת האם היהדות מתייחסת לנושא של חשדות באדם על לא עוול בכפו, התנכלות לאדם ספציפי וכו. תודה

שלום וברכה, ניתן להאריך בהבאת מקורות, באיסורים שיש במעשים מעין אלו, אך נביא מספר נקודות בקיצור ע"פ ספר חפץ חיים - (שמירת הלשון חלק א שער התבונה פרק טז): ז"ל:"...האיש אשר דרכו וחוקו להתאונן ולהתרעם, וימצא תואנות על חבירו תמיד על מעשיו ועל דבריו, ואע"פ שחבירו בתומו מתהלך עמו ולא זד עליו בדבר. וידון כל דבר לחובה ולא לזכות, וכל שגגה ישים לזדון, וחושד חבירו שבשנאתו אותו עשה הדבר הזה, כאמור ותרגנו באהליכם ותאמרו בשנאת ה' אותנו הוציאנו וגו'. והנה המנוגע במדה הרעה הזאת לא ימלט תמיד מעון לשון הרע על ידי זה, כי בכל מה שחבירו עושה או מדבר יתראה לו שכיון רק נגדו". ואח"כ מונה אלו איסורים עובר בזה: א. עובר על העשה דואהבת לרעך כמוך. ב. עון שנאת חנם, שיש עליה לאו מפורש בתורה לא תשנא את אחיך בלבבך. ג. "בצדק תשפוט עמיתך", ופירשו חז"ל שהכוונה לדון את חבירו לכף זכות. ד. אמרו חז"ל (בשבת צ"ז) החושד בכשרים לוקה בגופו. ה. אונאת דברים, והלבנת פנים, וגם לעון המחלוקת. ו. מגיע לאיסור לשון הרע. בברכה,