שמות לו יא "מקצה במחברת". מדוע המילה מ"קצה" פעמיים קמץ. האם זה ענין של סמיכות מהקצה שלה? מדוע לא נכתב מהקצה (כמו מן הקצה, מ צירה, ה פתח, ק קמץ, צ סגול)?

לשואל שלום וברכה! המילה מופיעה בניקוד זה בארבעה פסוקים בספר שמות: פרק כה פסוק יט, על הכפורת: "וַעֲשֵׂה כְּרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה וּכְרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה", וכן שם לז,ח. פרק כו פסוק ד, על היריעה: "וְעָשִׂיתָ לֻלְאֹת תְּכֵלֶת עַל שְׂפַת הַיְרִיעָה הָאֶחָת מִקָּצָה בַּחֹבָרֶת", וכן שם לו,יא. אבן עזרא (הפירוש הקצר, כה,יט) כותב: "וה"א מקצה היה ראוי להראות, ונעלם כהעלם 'ויקרא לה נובח' (במדבר לב, מב). או יהיה השם על שני משקלים". פירוש: היה ראוי שיהיה מפיק ה', הקצה שלה, ובכל זאת הוא חסר, כמו בפסוק "וְנֹבַח הָלַךְ וַיִּלְכֹּד אֶת קְנָת וְאֶת בְּנֹתֶיהָ וַיִּקְרָא לָה נֹבַח בִּשְׁמוֹ", שגם שם מפיק ה' חסר. כלומר, זוהי תופעה שקיימת בתנ"ך שלפעמים המפיק נשמט. או שמילה זו מופיעה בשני משקלים, קצֶה וקצָה. גם בתרגום אונקלוס מצויות שתי גרסאות בפסוק זה: "מסטרא", מהצד, או "מסטרה", מהצד שלה. ב'דעת מקרא' (כה,יט) וספר 'דיוקים ודקדוקים בתורה' (עמ' 334) מסבירים שהמילה "קצָה" היא צורת הנקבה של "קצֶה", ומאחר שהפסוקים הנ"ל עוסקים בכפורת וביריעה, שהם לשון נקבה, נאמרה צורה זו.