שלום לכבוד הרב! רציתי לשאול שאלה שמעסיקה אותי זמן רב, באיזה משמות ה' יש לכוון את הכונה של 'אדון הכל היה הווה ויהיה וכו'' כמובא בשו"ע סימן ה. כי ראיתי שבלבוש (או"ח, סימן ה, סעיף א) כתב: "בכל ברכותיו ותפלותיו", ומשמע רק בהם (בניגוד לכונת שילוב הוי"ה אדנו"ת שיש לכוין תמיד וגם בפסוקים (כדברי התיקוני זוהר:"בין בקריאת שמע, בין בצלותא בין בשירות ותשבחות והודאות" (לשון הקדמת התיקונים דף ג ע"א שמביא היפה ללב, מובא בכה"ח (או"ח, סימן ה, ס"ק ו).)   וכן כתב בהליכות שלמה (עמוד ג, ארחות הלכה, הערה 11) בשם ר שלמה זלמן אויירבך "דנראה דכל האי דינא דכוונת השמות הוא בברכות ותפלות וכה"ג, שעוסק בשבח המקום ב"ה, לומר שהוא אדון הכל, אבל בקריאת שמו"ת וכדו אין צריך כוונה זו. (ואף ששם העירו העורכים שמשמע כן גם מלשון התיקוני זוהר (הקדמה, דף ג., מובא גם בכה"ח): "בין בקריאת שמע בין בצלותא בין בשירות ותשבחות והודאות דבכל אזכרה דיפוק מפימוי בכל אתר ובכל ממלל צריך לכוונא דיבור באדנו"ת קול בהוי"ה ולייחדא לון כחדא ביחודא דאיהו יחיד נעלם דמחבר לון ומייחד לון כחדא", לכאורה אין ראייה, משום ששם מדבר על כוונת יחוד הוי"ה ואדנו"ת, ולא מוכרח שהוא הדין לעניין כונת היה הוה ויהיה וכדו, ועוד דיש לכוין ביחוד זה גם כשקורא שמו"ת, כמו שכתוב "דבכל אזכרה דיפוק מפימוי" וכן בכה"ח (או"ח, סימן ה, ס"ק ו): "בכל עת שמזכיר את ה הן בפסוקים הן בתפלה" ולא רק בברכות ותפילות כמו שהבינו העורכים שם). וכן אמר לי הרב יוסף חיים מזרחי (מהדיר סידור עוד יוסף חי) שאמר לו הרב בן ציון אבא שאול זיע"א שיש לכוין רק בתחילת ובחתימת הברכות שם משבחים את שם ה ומברכים אותו. אומנם רציתי לשאול מה דעת כת"ר בעניין, האם יש לכוין כוונה זו בכל מקום בתפילה? רק בתחילת ובחתימת הברכה? ומה יהיה הדין בשאר בקשות? או כשתוך כדי תפילה או בקשה מופיע פסוק, האם דינו כדין פסוק או כדין תפילה? תודה רבה ומחילה על הטירחה!

שלום לשואל התלמיד חכם, ביררת היטב שיש מקורות שמהם משתמע שבכל פעם שמזכירים שם ה' יש לכוון את הכוונות המוזכרות בשולחן ערוך (אדון הכל, היה הווה ויהיה, ע"ש בסי' ה). למעשה ניתן לנהוג כדברי האור לציון (ח"ב עמ' כו) שעיקר החיוב לכוון כוונה זו אינו אלא בשם ה' בברכות וכן בפסוק ראשון של קריאת שמע. וכך דייק בלשון השולחן ערוך. מי שיכול לכוון בכל התפילה ובכל פעם שמזכיר שם ה' קדוש יאמר לו. ידוע שבדורותינו קשה לכוון בכל פעם ולכן יש מקום לסמוך על התנאי שניסח בעל האשל אברהם שכל שמות ה' שאנו מזכירים אנו מכוונים בפירוש קריאתו באדנות - שהוא אדון הכל, ובכתיבתו ביו"ד ה"א - שהיה והוה ויהיה. ובשם אלקים - שהוא תקיף, בעל היכולת ובעל הכֹחות כלם. בתפילה עצמה ואפילו בברכות ניתן להסתפק בכוונה כללית כאשר אומרים שם ה' - רבון העולמים (הליכות שלמה א ג). בדיעבד מי שלא כוון בשם ה' למשמעות המליאה המובאת בשולחן ערוך (סי' ה) אלא כיוון לה' באופן פשוט - יצא ידי חובה אפילו בקריאת שמע (אגרות משה ח"ה סי' ה, הגרי"ש אלישיב פניני תפילה עמ' כה). הרחבה: מה שכתבנו שבדיעבד יצא ידי חובה בקריאת שמע כאשר כיוון לה' במובן הפשוט בלי לכוון לכוונות המוזכרות בשולחן ערוך - כך גם עולה ממכתבי רבי עקיבא איגר (מכתב ד). וע"ע באור לציון (שם) לגבי פסוק ראשון של קריאת שמע. וע"ע בדברי מרן הגראי"ה קוק במצות ראיה (סי' ה) לגבי כל הברכות בלי כוונה. הבאנו את דברי הגרש"ז אוירבך שכיום קשה לכוון ולכן יש מקום להסתפק בתנאי של האשל אברהם. בהקשר זה יש לציין שכבר כתבו הפוסקים שכיום ירדה היכולת לכוון בתפילה עד כדי כך שמי שלא כיוון בברכת אבות אף שמדין הגמרא עליו לחזור ולהתפלל - בזמנינו אין לו לחזור ולהתפלל שקרוב שלא יכוון גם בפעם השנייה (ראה שו"ע ורמ"א קא א). עוד בימי הגמרא היה קשה אפילו לגדולי האמוראים לכוון כמו שצריך. בירושלמי (ב, ד) מובאים כמה דוגמאות מגדולי האמוראים שהתקשו לכוון, ובין השאר מוזכר שרבי מתניה אמר שהוא מחזיק טובה לראשו שיודע מעצמו לכרוע במודים. ובארחות יושר לגר"ח קנייבסקי כתב: "אמנם ידוע כי הכונה בתפילה הוא מהדברים הקשים ביותר... אכן חלילה לזלזל בזה כי המזלזל בזה ואין משים לב כלל לכוין מראה כאילו אין מאמין ח"ו שהמתפלל שכינה כנגדו רק צריך להתאמץ ולהשתדל ושירצה על כל פנים לכוין עד כמה שאפשר ולהצטער על זה והבא לטהר מסייעין אותו". כל טוב!