די פשוט שיש לקרוע על האסון שקרה וקורה לנו, אך השאלה היא על מה בדיוק קורעים וממילא מתי: א. הרי הקריעה נעשית דווקא על ערים בחורבנן ולפי הבית יוסף ושאר אחרונים הדבר תלוי בשלטון, כך שעצם הפינוי והחורבן של הערים לאחר מכן אינו נחשב כחורבן מבחינה הלכתית אלא רק חלילה המסירה של אותם אזורים לשליטת נוכרים, לכן היה נראה לכאורה שהקריעה צריכה להיעשות רק בשלב נסיגת כוחותינו חלילה מאזורים אלה והפקרתם בידי המחבלים? ב. האם כל אחד שמרגיש צער צריך לקרוע או רק אנשים שממש חלק מהעניין. ג. האם מברכים על קריעה זו? ד. לפי המשנ"ב אין מברכים דיין האמת בשם ומלכות בקריעת אבל לאומי זו, האם אכן כך יש לנהוג במקרה דידן?

א. יש כאן שני דינים. דין ברכת "דיין האמת", אותו מברכים כאשר שומעים שמועה רעה, ומברכים בשם ומלכות. ולכן בזמן ההסגרה למחבלים צריך לברך "דיין האמת". בנוסף, יש דין הרואה ערי יהודה בחורבנן, דהיינו: כאשר ערי יהודה נמצאים תחת שלטון זר (ולא דוקא ברגע מסירתם) צריך לומר את הפסוק: "ערי קדשך היו חרבה" וכו', ולקרוע. והקריעה צריכה להעשות רק אם רואה בעיניו את ערי יהודה תחת שלטון זר, ולא דרך אמצעי התקשורת. ב. כל אחד שמרגיש צער צריך לברך "דיין האמת" כאשר הוא שומע את השמועה הרעה הזאת. ומי שרוצה לקרוע על-מנת להביע את הצער, רשאי לעשות זאת. ג. על קריעה להבעת הצער אין מברכים. ד. למעשה, אני ברכתי "דיין האמת" בשם ומלכות כאשר שמעתי על הפינוי בגוש-קטיף.