מדוע מפרשים את פשט הפסוק שמדובר דייקא במי ש"אוכל" משל עצמו + לא נהנה מאחרים? לכאורה צריך להבין כי מדובר בשבח היגיעה..ולא דיבר הפסוק או המליץ שכן או לא להינות מ"אחרים"? שכן..אין זה מוכרח מפשט הפסוק עוד ברצוני לשאול..באיזו אחת מי"ג המידות נדרש הפסוק בגמרא? האם יכול אני לקחת כל שני פסוקים עם תיאור מסויים (למשל "אשרי" במקרה הזה) ולהשוות אותם , האם יש עניין שיהיו סמוכים? וגם אם השוויתי , מה פשר "גדול" יותר הנאמר כאן? הרי וואדי לא סלקא דעתך ש"ירא ה" הוא ללא עולם הבא כי לא כתוב "טוב לך"..ואם כך..מהי ה"גדולה" בעצם? עוד קשה..מדוע הפרידה הגמרא כאילו מדובר בשני "טיפוסים" שונים.."ירא ה" ו"נהנה מיגיעו" , והרי לפי הפשט לכאורה , למה לא נוכל להבין כי מדובר בפירוט ... כלומר הפרק פותח באשרי כל "יראי ה" וההולכים בדרכיו , ואז ממשיך ומפרט , כיצד תהיה כזה? "יגיע כפייך כי תאכל וכו " עוד קשה , שהרי בהמשך אותו פרק , נאמר "הנה כי כן יברך גבר ירא ה" והרי "ברכה" לא נאמרה בנהנה מיגיעו...והגמרא התעלמה מזה.. (ואם אין קשר לסמיכות הפסוקים בדרש, אז בטוח אני שניתן למצוא בכתבים עוד שבחים רבים על יראי ה , וקשה עוד יותר) עוד אבקש להבין בעניין דרש הפסוק..המשנה באבות לכאורה מבינה את הפסוק אחרת..לעניין מי ש"שמח בחלקו" .. ושם בכלל קשה הדרש , איך למדנו על אדם מתוך שהוא "אוכל" את פרי "יגיעתו" שהוא שמח בחלקו? וגם מה עניין "עשיר" לנידון שם? ובהמשך לכך אשאל...האם במסכת אבות נדרש הפסוק במידה אחרת מי"ג המידות? ואם כן..האם הכללים מאפשרים זאת? לדרוש את אותו פסוק כל פעם במידה שונה? ומה יקרה במדה ותהיה סתירה בין הדרשות? (כמו כן..אם ישנה סתירה בין דרשות שלא על אותו פסוק..)

שלום לשואל היקר! אני שמח על ההתעניינות בנושא המרתק של היחס בין דרשות חז"ל לבין הפשט. נושא זה רחב, וקשה לתמצת אותו בכמה שורות באינטרנט. כיון שהנושא מעניין אותך, מציע בחום להעמיק בו דרך אחד הספרים שנכתבו עליו (לדוגמה, ספר עם שני כרכים מאת הרב שמואל אריאל, נדמה לי ששמו "נטע בתוכנו"). ספר חשוב נוסף הוא ספרו של המהר"ל מפראג "באר הגולה". בכל זאת אעשה מעט סדר: "י"ג מידות שהתורה נדרשת בהן" הוא מושג השייך לדרשות עם השלכה הלכתיות. בדרשות רעיוניות יש הרבה יותר מרחב וגמישות. כמו כן, חשוב לדעת שבדרך כלל דרשות (גם אלו ההלכתיות) אינן מהוות פרשנות פשטית. לפעמים מדובר ברעיון אמיתי מצד עצמו המולבש על הפסוק, לפעמים מדובר ברעיון הנובע מהתבוננות בעומק הפסוק, הפרשה או אפילו מהתבוננות רוחב בתנ"ך. הפסוק עליו הדרשה נדרשת מהווה לדרשה 'נקודת אחיזה' אך באמת הבסיס לה רחב הרבה יותר. לכן, אין מניעה שפסוק יידרש באופנים שונים (רק כשמדובר בדרשה עם השלכה הלכתית, יש לכך לפעמים סייגים מסוימים). שאלת אם גם אתה יכול לקחת פסוקים מסוימים ולדרוש אותם – אם הרעיון עצמו מבוסס, ואתה מוצא לו נקודת אחיזה בפסוק, אז אין בכך מניעה וכך נהגו רבים לאורך כל הדורות. מקווה שהועלתי, מוזמן בשמחה לשאול שאלת המשך. יעקב.