אם אפשר להבהיר ולסדר ההבדל בעניין חזרה לפלטה מאכלים לחים שעדיין ניכר בהם חום - לשיטת האשכנזים: 1. האם מדובר בחום כלשהו בתחושת היד? או רק עד טמפרטורה מינימלית מוגדרת? 2. האם בנוסף לזאת, ההיתר להחזיר הסיר לפלטה יהיה גם כשהונח בצד, ללא מגע יד? (הבנתי שצריך לאחוז בסיר עם הכוונה להחזירו, נכון?) אם אפשר הבהרה שתסדר ההבדלים בעניין זה.

שלום רב לשואל היקר. 1. לבני ספרד אסור להחזיר תבשיל נוזלי כגון מרק אם נתקרר מעט ואינו ברמת חום שהיד סולדת בו. ואילו בני אשכנז היוצאים ביד רמ"א מקלים להחזיר את התבשיל ע"ג הפלטה כפי שיבואר לקמן (2), כל עוד יש חמימות אפילו מועטה במאכל (ויש מקלים אפילו המאכל פושר כל עוד אינו קר). ונחלקו אם ניתן להקל אפילו אם רוב בני אדם לא אוכלים מאכל כזה אלא מיעוט. והמקל יש לו ע"מ לסמוך. 2. אם רוצים להחזיר קדירה בשבת ע"ג האש, יש לוודא שהתבשיל מבושל כל צורכו והאש גרופה וקטומה. בנוסף יש להקפיד על 'תנאי החזרה': לבני ספרד אין להניח את הקדירה ע"ג הקרקע. לבני אשכנז יש צורך גם בהחזקת הקדירה בידו ובדעתו להחזירה, ובדיעבד ניתן להחזיר ע"י תנאי אחד (בידו/דעתו). כאשר מדובר על פלטת שבת, יש אומרים שאין צורך בתנאי חזרה כלל וניתן להניח אף לכתחילה ע"ג הפלטה. אולם לדעת רוב הפוסקים גם בפלטה צריך תנאי חזרה כנ"ל, ובדיעבד אפילו אם לא נתקיים תנאי אחד ניתן להקל. אם עשו היכר ע"ג הפלטה, כגון שהניחו צלחת הפוכה (ונוצר חלל), ניתן להחזיר ולהניח אף לכתחילה. מקורות: 1. קי"ל ש"אין בישול אחר בישול" במאכל יבש. ונחלקו רבותינו הראשונים האם יש בישול אחר בישול בלח (ראה ביה"ל סי' שי"ח סע' ד' ד"ה יש). לדעת רש"י והרא"ש, יש איסור לבשל תבשיל נוזלי, כיון שכבר נפקע ממנו הבישול הראשון. ואילו לדעת הרמב"ם והרשב"א, הדבר מותר, וכך נוהגים חלק מבני תימן. המחבר (סי' שי"ח סע' ד') החמיר כשיטת הראשונים שיש בישול אחר בישול בלח. ולכן מנהג בני ספרד, שכל תבשיל שנצטנן אפילו מעט וירד ממדרגת חום ש"היד סולדת בו", יש איסור לחממו. ואילו הרמ"א (שם סע' ט"ו) הקל בדבר, וז"ל: "ונהגו להקל בזה, אם לא נצטנן לגמרי. ונתקשו הפוסקים בדבריו, שהרי אם האיסור מהתורה, אין מקום לחלק בזה בין נצטנן לגמרי ללא נצטנן לגמרי. אכן רבים כתבו (מנחת כהן מובא באג"ט מלאכת אופה סקי"ב, נשמת אדם כלל כ' ח', חזו"א או"ח ל"ז סקי"ז, אגרו"מ או"ח ח"ד ע"ד ב') שהרמ"א סובר כרמב"ם וסיעתו, שאין בישול אחר בישול בלח, אלא שיש להחמיר מדרבנן, אם לא נשארה חמימות בתבשיל, כיון שהדבר מחזי כבישול או שיש לחוש שיבואו לבשל לח שלא בושל כלל, ולכן "גזרו" להחמיר אם נצטנן לגמרי. ויש מבארים (ראה מג"א סי' רנ"ג ל"ז, תהל"ד סקל"ג) שהרמ"א סובר כראשונים שיש בישול אחר בישול בלח מהתורה, ומה שהקל הרמ"א בלא נצטנן לגמרי, כיון שעדיין לא נתבטל ממנו הבישול הראשון. ובמ"ב (סי' רנ"ג סקפ"ד) אחרי שכתב שנוהגים להקל בזה, ציין לדברי המג"א שכתב שאין למחות במקלים אך ראוי לנהוג כדעת המחבר. עיי"ש. למעשה מנהג בני אשכנז להקל בדבר (שו"ת מנח"י ח"ו סי' כ') וכתב בשו"ע הרב (סי' רנ"ג קונט"א סקי"א אף שלשיטתו בישול לחש שנצטנן לגמרי מדאו') שאין לחשוש לשיטת המג"א. לכן לבני אשכנז היוצאים ביד רמ"א, אם לא נצטנן לגמרי אין איסור לחממו אע"פ שכעת מביאו שוב לידי רתיחה. ובגדר "לא נצטנן לגמרי", כתב הרמ"א (שם) לעיין בסימן רנ"ג, ושם כתב בעצמו (סי' רנג סע' ה'): "אמנם אם לא נצטנן כ"כ, שעדיין ראויים לאכול", וכן כתב לבאר בשו"ע הרב (סי' שי"ח סע' ט'), שכל זמן שהתבשיל ראוי להיאכל "מחמת חמימותו", מותר לחממו. ובספר הנפלא מאור השבת (ח"א מכתב ג') כתב בשם הגרשז"א, שהולכים בזה לפי רוב בני אדם שאוכלים תבשיל כזה, ולא אחר מיעוט שאינם מסוגלים לאכול תבשיל שאינו חם מאד. עיי"ש. וגם בזה רבים כתבו להקל, וכמבואר באגלי טל (אופה סקי"ד) שאפילו אם התבשיל צונן וראוי רק למיעוט בני אדם (ראה גם חזו"א שם שהקל אפילו אם התבשיל "פושר"). 2. בדיני חזרה יש אריכות בגמ' (שבת לו:-לח:) ובראשונים (שם). למעשה פסק מרן השו"ע (סי' רנ"ג סע' ב'): "כירה שהיא גרופה וקטומה ונטל הקדירה מעליה אפי' בשבת, מותר להחזירה כל זמן שהיא רותחת ולא הניחה ע"ג קרקע" (עי' מנוח"א ח"א ג' ה' שגם הנחה על שיש נחשב כקרקע הואיל ומחובר לקרקע, ויש חולקים כיון שהרגילות להחזיר משם מיד (שו"ת אז נדברו ח"ח י"ז). היינו לדעת המחבר די בכך שהקדירה לא תהיה מונחת ע"ג קרקע, אולם הרמ"א (שם) הוסיף שתי ההגבלות נוספות, וז"ל: "הגה: ועודה בידו ודעתו להחזירה". המ"ב (שם) כתב להקל בדיעבד להחזיר את הקדירה לאש אם עודה בידו אע"פ שלא היה בדעתו להחזירה, וכן אם דעתו להחזירה אע"פ שהניח את הקדירה. והנה לגבי הנחה על פלטה חשמלית (או בלעך) נחלקו הפוסקים, יש מקלים (יבי"א ח"ו ל"ב, מנוח"א ח"ב י' כ"ח, אגרו"מ או"ח ד' ע"ד) שפלטה עדיפה על דין אש גרופה וקטומה, ומותר להניח עליה לכתחילה קדירה שלא היתה על האש בשבת באופן שהיא כבר בושלה כאמור לעיל. והטעם להקל בפלטה, כיון שאין אפשרות לשנות את עוצמת החימום שבה וממילא אין כלל חשש חיתוי, אין רגילות לבשל על הפלטה, ושמה מעיד עליה שנקראת 'פלטת שבת' והוי היכר גדול (ראה ציץ אליעזר ח"ח סי' כ"ו ה', שש"כ פ"א כ"ה). לשיטתם הנחה על הפלטה דינה כהנחה כנגד המדורה שהותרה בשבת (ראה שו"ע סי' שי"ח ט"ו). אולם לדעת רוב הפוסקים (שש"כ א' ל', אור לציון ח"ב י"ז א', שבט הלוי ח"א צ"א, וכ"כ האגרו"מ או"ח ח"א צ"ג גבי טס מתכת ופלטה שניתן לבשל עליה) דין פלטה כדין כירה גרופה וקטומה ולכן מותר להשהות עליה מערב שבת ולהחזיר עליה קדירה שהורדה מהאש ע"פ כללי החזרה, אולם אין להניח עליה קדירה מתחילה בשבת כיון שיש בכך "מחזי כמבשל" אא"כ יעשו היכר כגון צלחת הפוכה וכד' ועליה יניחו את הקדירה, שאין זו דרך בישול. ודווקא מכסה שיש בו חלל (אפילו מועט). יש לציין שדעת החזו"א (ל"ט ט' י"א) כיסוי פח הנמצא ע"ג הגז אינו נחשב ככירה גו"ק כיון שהפח הוא מקור החום ואין עליו כיסוי נוסף. ונחלקו הפוסקים האם בפלטה חשמלית יודה החזו"א שנחשבת לגו"ק או שישווה את דינה לכיסוי פח. למעשה לא קיבלו את חומרתו של החזו"א (ראה שבט הלוי או"ח צ"א א') והמנהג להחשיב "בלעך" ככירה גו"ק. כמו כן ידועה חומרתו של הגר"מ אליהו זצ"ל ביחס לפלטה, כיון שיש בדבר הטמנה, כמו הנחת מאכל מבושל ע"ג גחלים כמבואר בשו"ע (סי' קנ"ג סע' א'), ולכן הצריך להוסיף ע"ג פלטה חציצה כדי ליצור חלל (אולם המנהג הרווח להקל בזה, וראה אורל"צ ח"ב י"ז א' שדחה חומרה זו מטעם שהשו"ע החמיר בגחלים שהסיר שוקע בתוכם ולא בהנחה ע"ג מתכת קשה). בברכת השבת,